אמא, למה את עושה את זה?

אתמול הבת שלי ראתה אותי מורידה שיערות ברגליים.

התכוננו ללכת לשחות ביחד ואחרי שהיא לבשה בגד ים היא נכנסה באמצע שהייתי במקלחת.

״מה את עושה?״ שאלה אותי ילדה בת 4

״מורידה את השיערות שלי מהרגליים״ עניתי לה את האמת.

״למה?״ היא שאלה בהגיון שעדיין נשאר לילדות, בשנים האחרונות שנותרו לפני שהן יסגלו לעצמן הרגלים שיהפכו להיות שקופים כמו אוויר, טבע שני.

רציתי לענות לה אבל לקחתי רגע את הזמן גם להיזכר בעצמי ״באמת למה בעצם אני עושה את הפעולה המשונה הזאת?״ ואז עלה לי פלאשבק מגילאי ה20, שהייתי אצל קוסמטיקאית בתל אביב שעשתה לי שעווה ברגליים. אני הייתי רגישה לכאב והיא היתה אמפתית לסבל שלי, אז היא ניסתה להסיח את דעתי דרך כל מיני נושאי שיחה, נתנה לי תרגילי נשימה שיעזרו לי. וזה לא עזר. למרות שבגיל 20 כבר הייתי מורגלת בתחום, הרי מגיל 15 כבר התחלתי לשלם כסף וזמן להוריד שיערות מגופי, להתעוות מכאב בכל פעם שהשעווה המקוללת היתה נתלשת מהעור שלי. והפעם ההיא היתה כנראה פעם אחת יותר מידיי כי בזמן שהיא עשתה לי את התרגילי הסחת דעת שלה אני פתאום קלטתי מה קורה; שאני סובלת כל-כך וכואב לי כל-כך ולמה? כמו ששאלה בתי. אז הפסקתי ללכת אליה ומאז לא עשיתי שעווה.

וגם לייזר לא הצלחתי להכיל.

אז אני פשוט מידיי פעם מגלחת, וזה מה שעשיתי עכשיו בעודי נזכרת

בכל הפלאשבק הזה כשבת ה 4 שלי שואלת אותי ״למה בעצם אמא?״ מבקשת ממני שאחנך אותה.

ומה אני אמורה להגיד ?

מה אני אטיף לה עכשיו על אידיאל היופי והשיעבוד שלנו אליו ?

מה אני אודה בפניה שאני כבר לא יודעת מה הטעם שלי וממה היפנטו אותי לסלוד?

מה אני אספור לה מאות שעות ועשרות אלפי שקלים שהשקעתי בתחום במהלך החיים? ואני עוד נחשבת מוזנחת ביחס לאחרות...

במקום כל אלו פשוט אמרתי: ״כי אני אוהבת את זה ככה״

ולשאלת ההמשך שלה ״אז גם אני אעשה את זה כשאני אהיה גדולה?״

עניתי: ״לא בטוח שתרצי״

אבל ברור שהיא תרצה.

״אני גם רוצה״ היא מיד אמרה לי. והוסיפה ״עכשיו אני רוצה.״

הרי ממש הרגע לימדתי אותה לרצות את זה.

You can’t be what you can’t see

יבוא יום ואסביר לה הכל, לפחות בינתיים היא רואה אמא כנה.

שיהיה סופשבוע טוב, נרקיס.

‍