הלילה שבו כמעט התפרקנו ומה שהציל אותנו‎

בשנה הראשונה אחרי שתינוק נולד, חוסר השינה יכול להגיע לסוג של התעללות.

התינוקת שלנו לפעמים מתעוררת מספר פעמים בלילה,ומספיק שאחד מהגדולים חלם חלום רע,  ומספיק שלקח לנו זמן לחזור לישון בין לבין והרי לכם לילה לבן. 

ולפעמים כמה לילות כאלו ברצף. 

זה לא משנה כמה ילדים זו שמחה ושהכל היה ידוע מראש, כשאני לא ישנה אני גמורה. 

נכון לפעמים בזוגיות יש אחד שקריטי לו לישון לילה שלם והשני מצליח לסחוב את זה?

אז אצלינו אין את האחד שמצליח לסחוב. שנינו, כשאנחנו לא ישנים, יוצא מאיתנו השד. 

את התסכול נוציא אחד על השניה,  כי עם מעט שעות שינה קשה מאד להכיל ועל מי נוציא? על ילדה בת 3? על ילד בן 5? על תינוקת שעוד לא בת חצי שנה? 

אז ישנם לילות בהם אנחנו ממש נכנסים לקרב,  ממלמלים משפטים של תסכול ויריות של מילים תוך כדי שמרימים תינוקת, תוך כדי שהולכים במסדרון טרוטי שינה, תוך כדי שמחתלים.

מחתלים ויורים, מרימים ויורים, הולכים במסדרון ויורים. 

השבוע היה לנו לילה סוער במיוחד. 

כמה כעסנו, כמה שרדנו, כמה הכל סגר עלינו. 

ואז אחרי שעתיים(!) כשכל הילדים סוף סוף חזרו לישון, ואנחנו כבר ירינו הכל ולא נשאר מה להגיד,  נשכבנו שנינו חזרה במיטה, מקווים להצליח להירדם בשעתיים שנותרו לנו מהלילה הזה. 

ואז הרגשתי את היד שלו על היד שלי. 

בהתחלה חשבתי שזה היה בטעות אז זזתי הצידה. כועסת, שורדת, מתעקשת. 

 אבל אז הוא הושיט את ידו שוב, הפעם רחוק יותר, עד שפגשה את כף ידי.  

אחרי רגע הוא עטף לי את היד. 

הייתי עייפה מדי בשביל להמשיך לכעוס, אז עטפתי לו את  כף היד בחזרה מהפנים שלה. 

וידעתי שהיד הזאת בתוך הלילה הזה, בתוך השבוע הזה, בתוך התקופה הזאת, היא מה שיחזיר לנו את הכוח. 

נכון עדיין לא ישנו הלילה והשעה היא כבר כזו בה תרנגולות מתעוררות - אבל אנחנו ביחד.  

סובלים ביחד, מבינים ביחד, עייפים ביחד. 

הכל אחרת בביחד, בסליחה, בהבנה. 

והכל קשה כשרבים, כשמתרחקים, כשכל אחד נצמד רק לסיפור שלו. 

קל יותר לעבור דברים ביחד. 

תנו לשמש לעלות ,לבוקר להאיר. 

יעשה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו. 

שלום עליכם, מלאכי השלום. 

אין על השלום.

עזבו אותי מסיסמאות ופוליטיקה,  השלום מתחיל ונגמר בבית שלנו. 

משתלם להושיט יד. ואם לא עבד לכם בפעם הראשונה, אולי יעבוד בפעם השניה. 

שיהיה סופשבוע מלא בשלום בית. נרקיס 

בספרייה החיה אני ממשיכה לפתוח את אותם מרחבים דקים: אלה שמפרידים ומחברים בין נשים וגברים, בין כעס לסליחה, ובין לבד לביחד. אם הנושא הזה נוגע בכם, אני מזמינה אתכם להצטרף למסע.

‍