המסקנה שלי מההורות בינתיים

‍המסקנה שלי מההורות בינתיים היא שהדבר שהכי שווה להשקיע בו זה לטפח בהם ביטחון עצמי.

הילדים שלי במסגרות חדשות אז אני בקשב מוגבר לשיחות שלהם עם חברים בימים אלו. ולמרות שאני זוכה רק להצצות הקטנות ביותר, באיסוף או בחלק קטן מפליידייט, התצפיות שלי קולטות מספיק כדי לעורר את המערכת העצבית.

למשל כשהחבר החדש ענה ׳מה אכפת לי?׳ לסיפור של הבן שלי שהוא קיווה שיהפוך לנושא שיחה מלהיב.

אין דבר שאני שונאת יותר מלראות מישהו, תמים וצעיר ככל שיהיה, דורך על הביטחון העצמי של הילדים שלי. הנבט העדין הזה, שאני משקה מידיי יום ביומו מאז שנולדו בכל כך הרבה אהבה והנה בא לו עובר אורח, שם את הרגל הגרוטסקית שלו ובועט אותו לכל עבר.

בעבר במצבים כאלו הייתי מיד לוחשת לאותו נבט ה׳ביטחון העצמי׳ שבתוך ילדיי, אבל כיום אני מחזיקה עצמי כי אני יודעת שככה בונים חוסן של נבט שמתחזק עוד יותר מה׳בעיטות׳.

הילדים שלי לא מושלמים אז המציאות מכריחה אותם להתמודד עם כל מיני תגובות מהסביבה, וכשאני מנגבת להם את הדמעות אחרי משהו לא נעים שקרה להם עם החברים, אני מספרת להם שעל כל אחד, אבל על כל אחד יש על מה לצחוק, וכשהם מצביעים לי על ילדים אחרים שלהם זה לא קורה, אני מספרת להם על המשתתפים שיצא לי לפגוש בסדנאות לאורך השנים שגדלו כילדים מושלמים שתמיד מצליחים בהכל, עד שיום אחד הם התבגרו והתחילו לקרות להם דברים שסדקו את זה.

׳מה קרה להם?׳ הם שאלו וציפו לאיזה סיפור דרמטי על מפלצת.

׳לכל אחד קורים דברים אחרים שלאורך החיים גורמים לכל התדמיות שאחזנו בהם לנשור אחת אחרי השניה כמו קליפות עד שלא נשארת לנו ברירה אלא לגלות את מי שאנחנו באמת׳.

אני מזכירה להם גם שלבנות ביטחון עצמי אמיתי זה תהליך של חיים שלמים (אני עדיין עובדת על שלי) ושרוב האנשים הולכים בעולם מבלי שיש להם באמת ביטחון בעצמם.

ובגלל שהעולם גדול ומפחיד וחסר וודאות, אנשים חייבים לאחוז במשהו, וכשהם לא יכולים להישען על עצמינו הם מקוששים ביטחון מכל מיני מקורות חיצוניים: תגובות של אנשים, מה שאמרו בחדשות, מה שקרה בעבודה- והרבה מהמקורות האלו הם לא בהכרח לטובתם, אז שווה להם להשקיע בביטחון שבפנים כדי שיהיה להם במה להיאחז. כל זה כמובן תוך כדי חיבוק והפוגות של דיגדוגים וצחוקים ושאלות.

השיחות האלו שלי איתן הן לא נוחות, כי הרבה פעמים הם כבר שוכחים ממה שקרה עד שאנחנו מדברים ואין להם כוח להיזכר במשהו לא נעים. אבל אני מתעקשת בעדינות עד שאנחנו מוצאים ביחד את הרגע המתאים להם, כי אני מבינה שזאת האחריות הכי חשובה שלי בתור אמא שלהם.

אנחנו נכנסים לתקופה בעולם בה הכל משתנה כל כך מהר עד שלנסות למצוא את דרכנו בלי ביטחון עצמי הופך להיות בלתי אפשרי. ביטחון עצמי חשוב יותר לעתיד של הילדים שלנו מלדחוף אותם לעשות תואר או ללכת בכיוון שיאפשר להם אולי לקנות דירה או כל מיני דברים נוספים שבכלל לא ברור שיהיו קיימים עוד 10 שנים מהיום, כי כל החוקים משתנים.

אבל החדשות הטובות הן שכל מכשול בחיים הוא הזדמנות לחזק את הביטחון העצמי שלנו ושלהם, והחיים מלאים בכאלו.

כל מה שאנחנו צריכים זה למסגר את המכשולים שבדרך ככאלה שנמצאים שם במיוחד עבורינו כדי שנוכל להמשיך להתאמן.

קרה לך משהו קשה בגן? את עכשיו בונה את הביטחון העצמי שלך.

לא מסתדר לך כרגע בעבודה? את מחזקת ומעמיקה את הביטחון שלך בעצמך.

אתה מוצא את עצמך רגיש יותר ועצוב? אתה כרגע מתקרב לעצמך כדי שתוכל יותר לבטוח בך להיות שם גם כשאתה חלש.

ככה אנחנו יוצאים מהאשליה הזאת שאנחנו מפסידים כרגע באיזה משחק מדומיין ונזכרים שהחיים הם כמו חדר כושר בלתי נראה שבא ללמד אותנו מהילדות ועד הזיקנה לעמוד בעולם הזה בזכות עצמינו.

כי בעולמינו המתפרק והנבנה מחדש, יותר מתמיד דרושים אנשים עם ביטחון עצמי אמיתי, שעומדים בזכות עצמם, שאפשר יהיה להישען עליהם ויוכלו להזכיר לאחרים גם כן לבטוח בעצמם ובקולם.

אם את רוצה להצטרף אלינו בתהליך של לבטוח עוד בעצמך, בואי ל׳חיה בסרט בגוף מלא׳ נפגשות ב13.10 וממשיכות אחרכך לחודש של ליווי קבוצתי להגשים את החלומות שלנו שנובעים ממש מבפנים.

שיהיה סופשבוע בו נתרגל את הביטחון היחיד שבאמת נותר לנו בעולם הזה, נרקיס.

‍