כשהכחשה מתחפשת לבריאות: מה למדתי השבוע בבית חולים בתאילנד‎

צעדתי משתעלת לכיוון השירותים עם האינפוזיה מחוברת לי ליד. 

כאב לי הראש.   

נזכרתי שהרגשתי בדיוק ככה גם אתמול,  אבל אתמול היה קשה פי מאה. 

כי אתמול עוד:  

ניסיתי להניק, 

לרצות ילדים, 

״לבלות״.  

איך עברתי ככה שבוע? בהכחשה גדולה.  

עוד כשנחתנו כבר היה לי קר. 

כעסתי על הילדים כשהפעילו מזגן אבל הם ענו פה אחד; אמא, חם פה. 

כשהחברים ראו אותי גמורה הסברתי להם שזה הג׳טלג. 

כשהשתעלתי, הם שאלו בחיוך:  גם זה הג׳טלג? 

ואז עברתי לגרסא אחרת (בה האמנתי): היתה לי שפעת בארץ לפני כמה שבועות, זה רק השאריות. 

אבל בכל בוקר קמתי ביחד עם השאריות: היה לי קר, הייתי חלשה, ונשארתי מכחישה. 

כשהלכתי למדקר- הוא שבר לי את הסיפור. 

״שומעת? יש לך חום, את חולה עכשיו, מרגישים לך בדופק.״ 

אז פשוט החלפתי גרסה ל; ״מחר זה יעבור״. 

הגיע ״מחר״ ולא עבר. בינתיים, הלכתי למסאג׳ מנחם. 

גם היא שיקפה לי: יש לך חום.

אז לקחתי אדויל וחיכיתי לעוד מחר. 

כשהאורחים במלון שאלו: איך את מרגישה? כל פעם אמרתי:קצת יותר טוב. ככה רציתי להאמין. 

לחברים פה כל יום אמרתי: מחר נצא, מחר ניפגש, מחר אני אחריי. 

אבל כל כמה שעות שוב התעייפתי, שוב התחממתי ושוב כעסתי. כמה כעסתי. 

וגם כמה הנקתי, כל הזמן הנקתי. 

כשהלכתי לטיפול האלטרנטיבי השלישי (!), המטפלת רק מלהסתכל לי בעיניים פסקה: את ממש חולה, אני לא אטפל בך. תבטיחי לי שהיום את הולכת לראות רופא. 

משהו בתקיפות שלה העיר אותי מהפנאטיות של הסיפורים שסיפרתי לעצמי . 

אז הלכתי לבית חולים. 

רק כדי לשלול, רק כדי לסמן וי. 

בסוף מסתבר שרק כדי… להתאשפז. 

איבחנו לי דלקת ריאות. 

מרוב טיפולים אלטרנטיביים, מרוב סיפורים של מחר זה יעבור, בינתיים היא התפתחה לה יופי. 

אז מצאתי את עצמי השבוע בחדר בבית חולים,  לבד במשך רוב שעות היום.  

מה אני אעשה? 

אכתוב את הספר שהתכוונתי לכתוב כאן. 

אמנם תיכננתי על סטינג קצת יותר סימפטי, אבל זה מה יש. 

כשהשתחררתי, עדיין חלשה ועל מלא תרופות, את היומולדת שלי חגגתי בעולמי הקטן והאינטימי להפליא עם משפחה שהם חברים וחברים שהם משפחה. 

תכננתי חופשה, יצאה לי חופשת מחלה. 

איך כתבו הרולינג סטונז?  לא תמיד תוכל לקבל את מה שאתה רוצה,  אבל תמיד תקבל את מה שאתה צריך.

כשיש פער בין איך שמרגישים בפנים למה שקורה בחוץ, במקום לחכות שמשהו ישתנה לנו בבפנים ונתאים למה שקורה בחוץ(למשל לחופשה בתאילנד) , לפעמים קריטי שנעשה מעשה ונזוז למקום אחר שכרגע מתאים לנו יותר. 

לפעמים זה יכול להציל לנו את החיים. 

שנה טובה חברים שלי, אני בת 38!   

מאחלת לנו השנה שתמיד נהיה קשובים לבפנים שלנו ונלך את הדרך שלנו באומץ גדול.

נרקיס

‍