על הגלים

בשבועות האחרונים שמתי לב שמשהו עבורי הפך להיות קליל יותר: אני יותר מצליחה להכיל את האתגרים, דברים נחווים  כיותר זורמים, וכן- גם דלתות יותר נפתחות אבל השינוי בהרגשה דווקא לא טמון בשינוי הנסיבות החיצוניות: המצב האובייקטיבי פה הרי לא השתפר לאחרונה, אלא דווקא להיפך.

אלו תחושות שעולות לי אחרי חודשים ממש כבדים: בנוסף למציאות שמתקיימת פה בארץ בשנה וחצי האחרונה, ההריון הזה לא עבר לי בקלות - הרגישות שלי לשינויים ההורמונליים שכרוכים בו באה אצלי הפעם לידי ביטוי בדיכדוך רציני, חולשה פיזית ותנודות קיצוניות בתגובות הרגשיות.

אבל גם כשהיה כבד- התחושה המרכזית לא נבעה מהנסיבות החיצוניות, אלא מהאופן בו הגבתי לרגשות שעלו. משהו בי סירב לקבל את זה שעכשיו יותר ״נמוך״ בפנים:  היו לי חששות שזה לעולם לא יעבור, שאני אישאר בנאדם ״כזה״ לתמיד. התביישתי בדאון, רציתי להסתיר אותו, הרגשתי פחות טובה מאחרים בגלל שעכשיו אני מדוכדכת, וחיכיתי כבר להיות שוב ״למעלה״ ו״לעוף״ על החיים.

זה כבר ידוע שהתגובות שלנו לנסיבות חיינו החיצוניות יותר חשובות מנסיבות חיינו. לא חסרים סיפורים של אנשים שעברו את הדברים הכי הכי קשים, וגישתם המכילה והאופטימית היא מה שאיפשר להם לשרוד, ואילו אנשים אחרים שהמציאות היומיומית והאתגרים היותר ״רגילים״ העמיסו להם עד כדי כך על הנפש, באופן שכבר לא איפשר להם לתפקד..

אז בגלל שכיום אני מבינה שאני בנאדם רגיש, ואני לא בהכרח נוטה באופן ספונטני לאופטימיות ולחוסן, דווקא עכשיו כשאני יותר חזקה אני שמה אקסטרה תשומת לב: הפעם, כשאני נמצאת למעלה, כש״המדבר״ שחוויתי התחלף ב״פריחה ירוקה וצבעונית״ - אני מקפידה על התגובות שלי בפנים, ביני לבין עצמי.

המחשבות האוטומטיות רוצות לקריין עבורי כעת:״יו מדהים, אני על הגל, הנה הבנתי, ככה אני ״באמת״ וככה אני גם אישאר- וזה לעולם לא ישתנה ו ״וכל העיניים עלי״ מהשיר של נועה קירל : ) אבל אני יודעת שאותה אחת ש״תעוף על עצמה״ עכשיו, היא גם זאת ש״תתרסק״ בדאון הבא.

ולכן במקום אלו אני מזמינה את עצמי להישאר מאוזנת אל מול התחושות היותר קלילות. כן, להישאר מאוזנת גם מול הטוב. לא כדי להיות אדישה וגם לא בגלל שאני לא מסכימה להכיר בטוב -  אלא כדי להיזכר שהחיים הם גלים- שהשינוי אומר שאני בחיים- ושגל של למעלה, הוא לא באמת טוב יותר מגל של למטה- זה כמו להכריז שהקיץ יותר טוב מהחורף: הקיץ והחורף, הלמעלה והלמטה, המדבר והשדה הירוק- הם פשוט שונים, שניהם הכרחיים והם חלק ממערכת אחת גדולה ומגוונת.

הקטע בחיים הוא לא לדעת לעוף, אלא לדעת לזרום בין הגלים.

בחורף אפשר לשים מעיל וללכת עם מטרייה, ובקיץ ללכת עם בגדים קצרים, במדבר כדאי להקפיד לשתות מים ולהנות מהשקט, ובצמחייה פורחת לעצור להריח את הפרחים...

לא להלקות את עצמנו וגם לא לעוף על עצמנו - פשוט לאהוב את הגלים, ולגלוש עליהם.

שיהיה סופשבוע של שינוי, נרקיס.

‍

משאבי השבוע

1. הרבה דברים מרגשים קורים בפרויקט שלנו של ״אדמות תקווה״: לאחר שפגשנו מאות יזמיות מהעוטף והצפון ברחבי הארץ-  בימים הקרובים נכריז על היזמיות  שיקבלו מענק וליווי להגשמת המיזמים שלהן לריפוי באדמה בקהילות שפונו מביתן, והנה קצת תכנים שהעלינו כדי להבין את רוח הדברים והלמה שלנו. כאן וכאן.

2.איך מצטרפות? בשעה טובה עלה עמוד הנחיתה של טקס ההתפראות וכמה מכן חיכו לפרטים נוספים כדי להצטרף, אז מוזמנות לבקר פה ויש כאן לו״ז, תוכנית מיקום ועוד. ניתן לראות פה.

3.ציטוט השבוע, הפעם של שולמית הראבן:

"את גלי הים ואת גלי הרוח לא אנחנו עשינו ואין אנו אחראים להם. את התקופה בה אנו חיים אנו עושים לעצמנו, לטוב או לרע. אלה חיינו.״

‍