מכתב לבתי שרק נולדה‎

‍יער אהובתי,

ביום ראשון כשהתחילו הצירים,  התעוררנו לבוקר דרמטי וההמלצה היתה שלא לצאת מהבית, אלא לצרכים חיוניים.

חתיכת צורך חיוני סידרת לי-חשבתי לעצמי. הייתי בטוחה שעוד באותו היום כבר ניפגש.  

אבל ידעת טוב ממני: רק בערב למחרת הגחת לאוויר העולם, והכרזת שבקרוב נוכל להפסיק לשהות ליד מרחבים מוגנים.

ללידה שלך לבשתי שמלה לבנה חגיגית עם שובלים של כלה:  הייתי משוכנעת שהיא תהיה קלילה - בכל זאת לידה שלישית. אך כיאה לתקופה, היא הייתה הכי אינטנסיבית שחוויתי, והיה בה הכל מהכל:

ציר אחרי ציר,

אזעקה אחרי אזעקה,

לחיצה אחרי לחיצה ואני כבר כלכך עייפה...

ברגעים מסוימים לא האמנתי שתצאי- לנצח חשבתי שארגיש את חוסר האונים.

בין לבין לפעמים שרתי,

בין לבין לפעמים ייבבתי,

בין לבין לפעמים התרגשתי והודיתי לכוח החיים מעמקי נשמתי,

ביחד עם הפתיחה המלאה של הרחם- גם הלב שלי היה פתוח לרווחה- עד שבשלב מסוים כבר לא ידעתי איפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת,

מה שלי ומה של החברה הקולקטיבית שאני חלק ממנה, שחווה עכשיו את אחת התקופות הקשות ביותר שנכתבות בספרי ההיסטוריה- תקופה שקשה להצביע מתי בדיוק היא התחילה ובלתי אפשרי לדמיין איך, מתי והאם בכלל היא ״תסתיים״.

ואז פתאום- אחרי שעות רבות-כשכבר הייתי משוכנעת שכלו כל כוחותיי- כוח גדול השתלט עלי ולחץ אותך דרכי תוך כדי שאגות אדירות - ובציר אחד בלבד- את הגעת.

מיד כל הצבעים בחדר השתנו, מיד הייאוש הפך תקווה,

ולא הבנתי איך יכול להיות שמציאות מתחלפת כל-כך מהר?

כמו ש ריטה שרה - ״יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש משהו ישתנה, משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו, ולא יהיה ממה לחשוש …״

והנה יצאת מהבטן וציפיתי להרגיש אופוריה אבל הפעם היא לא מגיעה- בדיוק כמו שהחזירו אותנו השבוע לשגרה ומצפים שנרגיש רגיל ונתפקד אבל זה לא ממש אפשרי. אנחנו עדיין בחלק הקשוח של הגל שאנחנו עוברים כרגע ואני לא מעוניינת להתכחש אליו.  כעת אני מבינה שההריון והלידה שלך מבקשים ממני ללמוד להסכים לגלוש עם כל הגלים של החיים-  לא לתעדף ביניהם- להפסיק להימנע ולברוח מהכאב , כדי שאזכה גם להכיר בכל היופי והאהבה.

מי שמפנה ראשו  להתעלם מהמלחמה, לא יזכה להנות מפירות השלום. אנחנו כולנו בתהליך לידה והמתח המשתנה בין הרפיה ללחיצה, בין הקושי והחגיגה הוא החיים עצמם. גם הרפיה מוחלטת מחכה לנו, קוראים לה ה״מוות״. אבל יש לנו עוד חיים ליצור בדרך.

אז ברוכה הבאה יער.  את הדבר הכי אמיתי, הכי רלוונטי, הכי יציב שאבא שלך, אחייך ואני יכולנו לבקש בימים שכאלו.

עם הורמוני האהבה שהבאת לנו אנחנו נשנה ונרפא את העולם. ואנחנו לא לבד: על האהבה הזאת לא כותבים כותרות ואין עליה התראות מפיקוד העורף - אבל מיליוני אימהות ואבות ברגעים אלו צובעים את העולם עם אהבת חינם שלא יודעת דיי ואם רק נעצור להקשיב לה אנחנו נשים לב שהיא מובילה אותנו בעדינות עוצמתית ונחושה לעבר עולם חדש ומופלא שנבנה ברגעים אלו ממש.  

שיהיה סופשבוע שקט, שכולם יחזרו כבר הביתה. נרקיס.

‍

משאבי השבוע (הפעם רק ציטוטים על לידה)

1."כל אדם אוהב את מה שרכש בצער ובייסורים, לכן אוהבות האמהות את ילדיהן." ~ אריסטו

2."העולם נוצר מחדש בכל פעם שילד נולד." ~ יוסטיין גורדר

3.״בני האדם מנסים בעצם למצוא לידה חדשה, שקו החיים שלהם לא יופרע בה על ידי שיעור של תגובות העולה על מה שביכולתם לחוות בלי לאבד את תחושת ההמשכיות של הקיום האישי." ~ דונלד ויניקוט

‍