מי כתב את השיחה הבאה שתהיה לך בארוחת ערב?‎

לפעמים, שינויים גדולים קורים בבת אחת בכמה מקומות שונים — גם אם אין ביניהם קשר ישיר.
מדענים קוראים לזה המצאות מקבילות:
קופים על אי אחד למדו לקלף בננה בדרך חדשה — ובזמן דומה, קופים באי אחר, שלא פגשו אותם מעולם, התחילו לעשות בדיוק אותו הדבר.
הגלגל הומצא במקביל בכמה תרבויות שונות, בלי שידעו זו על זו.
תגליות ענק נולדו במקביל משני קצוות העולם.

יש שיסבירו את התופעה דרך ״תנאים בשלים״, אחרים יגידו שזה לחץ סביבתי משותף מהתמודדות עם בעיות דומות וגם יש את ההסברים רוחניים- אנרגטיים: ״התת מודע הקולקטיבי״ ועוד... אבל מכיוון שהתופעה אובחנה הרבה לפני שהיו רשתות חברתיות ואינטרנט, ישנה הסכמה גורפת שהיא מתקיימת באופן אורגני, ללא כל תיאום או העתקה של אנשים.

כאשר משהו דומה קורה בשיח החברתי, אנחנו נוטים לחשוב שזה אותו הדבר: שיח חברתי כלשהו צף על פני השטח ומתפשט כפטריות אחרי הגשם בקהילות רבות במקביל ברשת וברחובות-  כשזה קורה קל לנו להסביר את זה לעצמינו באותו אופן ״אורגני-רומנטי״,

כזה שמתאים לאיך שמספרים סיפור,

כזה שמתאים להתפתחות העלילה ברוב הסרטים שראינו,

לפיו האנשים (״הציבור״- גיבורי הסרט״) פשוט הבינו, כל אחד בדרכו, ובמקרה גם באותו זמן - שזהו, הגיע הזמן לשינוי, כי האנשים התעוררו, כי לאנשים נמאס, כי האנשים חייבים לפעול עכשיו ומיד…

אבל האמת היא, שההיסטוריה מלמדת שכמעט תמיד, כאשר ראינו מחאה מטורפת ברחובות, ברשתות, כאשר קראנו את אותו המסר מהודהד על ידי אנשים רבים ושונים באותו הזמן- סימן שאותו שיח חברתי מתוכנן ומתואם היטב. סימן שמוחות רבים וטובים מושקעים בו: עם דפי מסרים, משאבים, ותיזמונים כלכך מדויקים שאפילו גורמים לנו לכתוב פוסטים שאנחנו בטוחים שחשבנו עליהם בעצמנו, שגורמים לנו ליזום שיחה בארוחת הערב שמבחינתנו צפה באופן ספונטני, שגורמים לנו לנקוט פעולות, ושכמעט תמיד - גם גורמים לנו לריב ולהתחלק לעוד ועוד מחנות.

כשאני רואה שיח מתפשט כזה, גם אם אני מתחברת לכל מילה ומילה ממסריו-אני קודם כל עוצרת רגע ובודקת איפה אני מולו: רגע לפני שאני נכנסת לקחת תפקיד, רגע לפני שאני ״בוחרת צד״.

וחשוב לי להדגיש שאין פה שיפוט על עצם המהלך של תיכנון ויוזמה של שיח חברתי,

וחשוב לי להדגיש שזה בכלל לא משנה באיזה מחנה פוליטי אני: מהלכים של יצירת שיח חברתי קורים בכל המחנות הפוליטיים, הרי קבוצות כוח שלא יודעות להתניע שיח חברתי אינן יכולות לחולל שינוי אמיתי.

אין בטקסט הזה פסילה או טענה לחוסר אמינות של מסר כזה או מסר אחר או פיקפוק במניעים של מי שמניע שיח חברתי - אלא רק רצון להזכיר לנו שבכל השנים המטורללות האלו שעוברות עלינו, יושבות קבוצות של אנשים חכמים בחדרים, ומחליטות על מה נדבר ועל מה נחשוב עכשיו. הרבה מהקבוצות האלו נלחמות אחת עם השניה על המשאב המוגבל והנכסף שנקרא ״תשומת הלב שלנו״: הלב שלנו הוא המוצר, והמוח שלנו הוא שטח המדף- ושני אלו נלקחו לקצה בשנים האחרונות בצורה שאת ההשלכות שלה אנחנו לא מתחילים עדיין להבין.

אם מישהו אחר יכול להחליט על מה נדבר,על מה נחשוב, וגם איך נפעל - בצורה כלכך טוטאלית עד שהיא כבר הופכת לשקופה עבורינו רוב הזמן- אז מה בעצם נשאר לנו מעצמינו?

אולי בכלל המציאות הרצויה שלנו תגיע כשנפסיק להיות עסוקים כל הזמן בלבחור צדדים, כשנפסיק להיות ניצבים וסטטיסטים בשיח ציבורי שכל דקה משתנה… כשנתחיל כל אחד מאיתנו לזכור את עצמו ולהיפגש מהמקום הזה-כבני אדם.

אולי אז נוכל באמת לקחת את השיח לאותו המקום של הבננות והקופים, והמצאות הגלגל - ויווצר שיח שאנחנו לא יכולים בכלל לדמיין כרגע.

אולי.

שבת של שלום שתהיה, נרקיס.

‍

משאבי השבוע

1.וידיאו שמסביר בצורה קלילה את תופעת ההמצאות המקבילות נמצא כאן וכמה שמתארים שיח חברתי מתוזמן כאן, כאן וכאן.

2.שיר מתאים לנושא נמצא כאן.

3.ציטוט השבוע, הפעם של פיטר דרוקר  

העולם לא נשלט על־ידי אנשים שמציתים את הדיון – אלא על־ידי אלה שמחליטים אילו נושאים יהיו ראויים לדיון.”

‍