"אתה באמת מאמין ב'אמא'?"‎

בשבוע האחרון יצא לי להתפעל מספר פעמים מכמה המציאות יכולה להשתנות ברגע אחד:במקביל לשינוי הדרסטי בהנחיות בארץ, יער נולדה וברגע אחד נכנסתי לחיים חדשים.

אמנם זו הפעם השלישית שלי ומיליארדי נשים עשו זאת לפניי - אבל שומדבר לא יכול להכין אישה לרגע הזה בו היא פוגשת לראשונה את הילד.ה שלה פנים מול פנים ומתחילה לחיות איתו.ה. את השינויים אשר נדרשים ברמה הפיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית..

אבל ההסתגלות שאני נדרשת לעשות עכשיו היא כלום לעומת מה ש יער, בתי, חווה בימים אלו.

למשל השבוע באחת משינות היום שלה שמעתי אותה מתחילה להתעורר, ניגשתי אליה ונתתי מוצץ שמיד הרגיע והחזיר אותה לישון. ניסיתי לדמיין לרגע איך זה נחווה על ידה מהצד - היא נמצאת בתוך מרחב שהיא עדיין לא מבינה, דמות אבסטרקטית שעד לפני כמה ימים היא היתה בתוכה(!) ניגשת אליה ומושיטה לה משהו שמרגיע אותה. רעש הצעדים גובר כאשר השתקפות הצל משתנה ואת כל זה היא רואה בתור כתם מטושטש בשחור לבן. היא בגדול באמצע טריפ מטורף והיא פשוט בוחרת להמשיך לישון. עד כדי כך יש לה אמון במעבר בין עולמות שהיא עשתה רק לפני עשרה ימים.

אני כמובן לא זוכרת את הימים אחרי שאני נולדתי, אז אני יכולה רק לדמיין את המעבר החד מהרחם ל פה: מהאופן בו היא מקבלת אוכל, לאופן בו היא נדרשת לתקשר, לעשות צרכים, לשמוע רעשים, ולראות מחזות פסיכדליים שהיא עוד לא יודעת לפרש.

עולם חדש, מימד שונה, מציאות אשר אינה ניתנת לדמיון - והיא נחתה פה, בכוכב אחר - ברגע אחד.

זה מזכיר לי סרטון שראיתי שבו מספרים על שיחה דמיונית בין תאומים ברחם לפני שנולדו:

״תאום 1: האם אתה מאמין בחיים שאחרי הלידה?

תאום 2: ברור! חייב להיות משהו אחרי לידה! אולי אנחנו פה ברחם רק כדי להכין אותנו למה שקורה אחרכך?

תאום 1: איזה שטויות! סתם שאלתי אותך..ברור שאין כלום אחרי הלידה! איזה מין חיים כבר יהיו?

תאום 2: אני לא יודע! אולי יהיה עוד אור? אולי נלך עם הרגליים שלנו? אולי נשתמש בחושים שאנחנו כרגע לא מבינים?

תאום 1: מגוחך מה שאתה אומר ! ברור שזה לא אפשרי! התזונה שלנו מגיעה דרך חבל הטבור והוא קצר מידיי - גם אם הרגליים שלנו היו מסוגלות לסחוב אותנו, זה לא אפשרי שנלך לשומקום.

תאום 2: מה אם זה פשוט שונה ממה שאנחנו מכירים? אולי מדובר בחיים בהם לא נצטרך אפילו חבל טבור?

תאום 1: אם באמת היו חיים אחרי הלידה אז למה אף אחד לא חזר משם לספר לנו עליהם? כי אין שם אף אחד!  יש רק חושך ואחרי הלידה מגיע הסוף של הכל.

תאום 2: גם אם אין אף אחד אחרי הלידה, בטוח אמא נמצאת שם! לפחות אמא. והיא תטפל בנו.

תאום 1: ״אמא״? אתה באמת מאמין ב״אמא״? אם ״אמא״ קיימת אז איפה היא עכשיו?

תאום 2: ״אמא״?..אמא היא בכל מקום. אנחנו עשויים ממנה, אנחנו מגיעים ממנה, החיים לא היו אפשריים בלעדיה!

תאום 1: אני לא רואה אותה, אז מבחינתי רק הגיוני להניח שהיא לא פה וגם לא באמת קיימת..

תאום 2: כן אתה לא יכול לראות אותה אבל אם תהיה בשקט וממש תקשיב אתה תוכל להרגיש את הנוכחות שלה.״

האם אנחנו יכולים להכיל את זה שגם לנו שינויים דרסטיים שכאלו יכולים לקרות ברגע אחד?

שהעולם משתנה כיום בקצב כל כך מסחרר ומטורף שמציאות חדשה נמצאת בפתח ואת רובה אנחנו לא יכולים אפילו לדמיין?  

האם אנחנו מסכימים להתמסר לשינויים כאלו ולגשת אליהם בסקרנות? ֿ

והאם אנחנו מסכימים להאמין בדברים שאנחנו לא רואים עדיין בעיניים שלנו, כאלו שאנחנו עוד לא יודעים להמשיג?

כי אם נסכים - נשים לב שבמקביל לכל ההתפרקות והייאוש והכאב שעוד יורד עלינו,

מציאות חדשה מתחילה להתגלות אלינו מהרחם בו אנחנו נמצאים - בכל יום.

וככל שאנחנו שמים עליה את הזרקור, היא יכולה לנחות פה בביטחה ולהיוולד.

שיהיה סופשבוע של קידום הסכמים אמן, נרקיס.  

‍

משאבי השבוע (הפעם רק ציטוטים על לידה)

1.בוידיאו הגאוני שאני מדברת עליו ניתן לצפות פה ותודה ליוחאי ששלח לי אותו!

2.ציטוט השבוע, שמספר על האדם הראשון שנבחר ובחר ללכת אחרי דרך לא ידועה של אמונה

"לֵךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ... אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ."

– בראשית י"ב, א'

3.שיר קלאסי על דרך של התמסרות ואמונה בחוסר וודאות, כאן.

4.אם אתם מתחברים לדרך בה אני כותבת, על מסע של אמונה יש כאן.

‍