צבע אדום באגו שלי

שמתי לב שכשמישהו לא רוצה להיפגש איתי או בכלל כשאני מקבלת מהחיים איזשהו איתות לכך שאני לא חשובה, לא מעניינת או לא רלוונטית –
האגו שלי נכנס לכזה סטרס שהוא מיד מפעיל “צבע אדום”, עם כמה שלבים של התראות.
בכל ״התראה״ האגו מציע לי תוכנית פעולה אחרת, כל אחת יצירתית מקודמתה.
לכמה רגעים העולם עוצר, וכל מה שאני שומעת הן התוכניות שלו:
“תתקשרי להוא”, “תקימי את הפרויקט הזה”, “תגידי להם שככה וככה...”.

הדפוס שחוזר על עצמו בכל התוכניות הוא שתמיד מדובר בפעולות שבאמצעותן אגיע להישגים שיביאו לי כבוד – אבל כבוד מהמיינסטרים.
כי אני יכולה אמנם להשיג משהו מסוים, אבל בעיני אנשים מסוימים הוא לא ייחשב מרשים, וזה לא מספיק טוב בעיני האגו.
האגו מחפש כבוד כזה שבאמצעותו אף אחד לעולם לא יוכל להטיל ספק בכך שאני טובה, מוצלחת, רצויה –
האגו רוצה שכשאני אכנס לחדר כולם ידעו שאני מספר 1.

כמובן  שמי שמשתף פעולה עם התוכניות של האגו הוא פראייר, כי כל מי שעבד עם האגו יודע שהוא בחיים לא יגיע לסיפוק. כל מי שיצא לו ללכת בעקבות עצותיו למד על בשרו שבכל פעם שמקשיבים לאגו – התוכניות שלו מגיעות בתדירות גבוהה ומלחיצה יותר ויותר.
רק תסתכלו על מנהיגים בארץ ובעולם - לא חסר כאלו שהגיעו ללמעלה של הלמעלה, ועדיין עסוקים בענייני כבוד וסגירת חשבונות עם מי שלא מכבד אותם. מהמרדף אחרי כבוד עדיף כבר לפרוש מראש.

לפני כמה ימים הלכתי למסיבת יום הולדת של חבר, וכשבחרתי מה ללבוש התנגנה לי מוזיקת טראנס בראש ודמיינתי את כל האנשים שיהיו שם;
אני כל כך אוהבת לראות ולהיראות, וכבר הרבה זמן שלא עשיתי את זה.
בחרתי בגדים צבעוניים ודמיינתי כמה מגניבה אהיה שם – מגניבה בצורה מכובדת :)

בערך חצי שעה לתוך המסיבה נשמעה אזעקה, וישר חשבתי על אלון, ישר חשבתי על לביא, ישר חשבתי על אגמי, ישר חשבתי על יער.
ארבעת האנשים האלה שמכבדים אותי פשוט כי ככה.
לא משנה מה אשיג, לא משנה מה אהיה, לא משנה מה אלבש – זה כבוד אמיתי, כבוד שאינו תלוי בשום דבר חיצוני.

כל מה שרציתי באותו רגע היה פשוט להיות איתם מחובקת.
אז החלטתי לכבד את עצמי: חזרתי אליהם הביתה והחלפתי לפיג׳מה.
ומאז, קול האגו שברקע והתוכניות המטומטמות שלו הרבה יותר חלש.

בימים אלו אני רוקמת לנו מרחב נוסף: מרחב שבו האגו יכול לנוח, לא צריך להוכיח דבר, ויש חופש לחקור את הבעירה הפנימית שלנו. ההזמנה מתקרבת.

שיהיה סופשבוע שקט מאזעקות חיצוניות ופנימיות, נרקיס.

‍