למה נועה קירל ואסף רפופורט עלולים להרוס לך את החלומות?

השבוע צפיתי עם הילדים שלי בסרט של דיסני בשם המשאלה (אזהרת ספוילר)

בממלכת רוסאס, אותה הקימו המלך ואישתו יש טקס קסום: כל תושב שמגיע לגיל בגרות, עולה לבמה ומגלה למלך את החלום הכי גדול שלו בחיים, את המשאלה שלו. המשאלה נכנסת לתוך בועה ונשמרת בממלכה כדי ׳לתת לה סיכוי׳ יום אחד להתגשם. באותו הטקס המלך, באמצעות כוחות הכישוף שלו, גם מגשים לאחד מהתושבים את משאלתו לעיני כולם.

מידיי חודש כל תושבי הממלכה בטירוף של התרגשות: למי הפעם תתגשם המשאלה? דמיינו דאבל-לוטו רק שכולם ממלאים את זה, וכל מה שיש להם ואין להם מונח על הכף.

אבל יש קאצ׳: ברגע שהם מפקידים את המשאלה שלהם לאותה בועה קסומה שהמלך שומר-הם שוכחים ממנה לגמרי. זאת אומרת-הם זוכרים שיש משאלה, הם זוכרים שהמלך עשוי להחליט להגשים להם אותה בטקס החודשי אבל הם לא זוכרים מהי. ואז הם פשוט חיים את החיים שלהם בציפייה מתמדת מטקס לטקס, מספרים לעצמם שהנה עוד רגע אולי הם יהיו האחד בחודש הזה.

התפנית בעלילה קורית כאשר נערה גיבורה שעובדת בממלכה מנסה להשפיע על המלך להגשים סוף סוף את משאלתו של סבא שלה בן ה100, שמחכה כל חייו להזדמנות לחיות את החלום שלו (אותו הוא בכלל לא זוכר). אדם שהיא כל כך אוהבת והיא לא יכולה יותר לשאת את הקמילה והייאוש המצטברים בו. ואז כשהמלך והיא מסתכלים על החלום של סבא שלה (להיות מוזיקאי שמעורר השראה בתושבי הממלכה) הוא אומר לה שהוא לא מתכוון להגשים אותו כי זה חלום מסוכן שמאיים על הממלכה ומסיח את דעתם של התושבים. רק אז נפתחו לה העיניים שיש פאק במערכת והיא מובילה מסע שלם בסופו האנשים נזכרים בחלומות שלהם.

יחסית בתחילת הסרט, כשנחשפנו לחלומות של התושבים בממלכה, כמו למשל: אחת שחלמה לתפור שמלות מהממות, זה שחלם להיות לוחם בצבא הממלכה, זאת שחלמה להקים חווה ולגדל חיות ועוד… לביא ואגם שאלו אותי: אנחנו לא מבינים, למה הם לא פשוט מגשימים את זה לבד? זה בכלל לא חלומות שצריך בשבילם קסם. למה הם מחכים שהמלך יאשר להם את זה?

יכולתי להגיד להם שזה ׳בגלל שהם שכחו את החלום כתוצאה מהכישוף של המלך׳ אבל בחרתי לחשוף אותם לאמת יותר מורכבת: ׳גם בחיים האמיתיים כולנו שוכחים את החלומות שלנו ואת הכוח שלנו להגשים אותם כתוצאה מכישופים שמוטלים עלינו׳.

נכון, במקרה שלנו אין איזה מלך רשע להאשים, מדובר בהתעללות יותר מופשטת שבני האדם בראו ביחד עם השנים דרך התרבות שלנו.

התרבות שלנו מרעילה אותנו בכמה אשליות רעילות אבל המבלבלת מכולם היא מה שאני מכנה ׳אשליית הנועה קירל׳ או ׳אשליית האסף רפופורט׳ ולפיה: להיות מצליח זה רק אם אתה ממש בפסגה, מקבל הכרה על ידי קהל ענק של אנשים או על ידי כמות מטורפת של כסף. האשליה הזאת מייאשת במיוחד, כי היא גם גורמת לאנשים לא להכיר בהצלחות ׳קטנות׳ ומקומיות והיא גם מסיטה את הפוקוס שלהם מפיתוח הגרסה הייחודית של החלום שלהם אל עבר תחרות עם אחרים.

תחת אשליה כזאת אנשים יכולים להגיד דברים כמו ׳למה שאנשים ירצו לשמוע את המוזיקה שלי כשיש מוזיקאים כלכך מוכשרים שם בחוץ?׳ או ׳למה שמישהו יגיע לסדנא שלי כשיש כבר כלכך הרבה סדנאות?׳

אבל ספר יכול להיות משנה חיים, גם אם הוא עוד לא נכנס לרבי מכר.

שיר יכול להשפיע במידה מסוימת על תרבות, גם אם הוא עוד לא הגיע לרדיו.

מנחה יכול להמציא שיטה מהפכנית ולהעבירה בסדנאות וסמינרים, גם אם הוא עוד לא עושה זאת לקהלים של מיליונים.

וכל אלו גם יכולים לפרנס אנשים בדרכים ייחודיות שהן שונות לגמרי מסיפורי ההצלחה המטאורית של אלו שנמצאים בפיסגה, שהניסיון עצמו להגיע אליה הוא כמו איזה מלך רשע ובלתי נראה שלוקח מאיתנו את הכוח שלנו ומשכיח מאיתנו את החלום המקורי שהיה לנו.

האשליה הזאת שגורמת לאנשים להאמין שאין מקום ליוצרים נוספים בעולם היא גם לא נכונה מבחינת מספרים.

תיאוריה שמאד השפיעה עלי היא תיאוריית הלונג טייל. התיאוריה מסבירה את ההצלחה של חברות כמו אמזון ונטפליקס. במקום למכור רק מספר מצומצם של "להיטי ענק" (כמו בחנויות פיזיות), מכיוון שבעולם הדיגיטלי אפשר להציע כמות גדולה מוצרים, גילו שהרווח הגדול עבורן מגיע ממכירה מצטברת של המון מוצרים נישתיים, ולא ממספר קטן של להיטים. הצריכה של הלקוחות מתפזרת בין הרבה סוגים של יצירות ואפילו החברות הענקיות צריכות הרבה הרבה יצירות למכור.או במילים אחרות- יש מספיק לכולם, יוצרים חדשים ונישתיים-צריך אתכם.

ומעבר לזה שהמספרים מגבים את זה ושאפשר להשפיע לעומק גם בקטן, הגשמת החלומות שלנו חשובה גם לכוח החיים שלנו. בסרט המשאלה התושבים קמלו משנה לשנה כשהם שכחו את החלומות שלהם וכשהמלך תפס סיבוב ומחץ לחלקם את בועות המשאלות זה ממש פגע להם פיזית בלב. אני חושבת שזה דימוי מדויק ברמות.

כמובן שהסרט נגמר בזה שהמלכה החדשה עזרה להם להגשים בעצמם את החלומות שלהם, כי אין באמת דרך אחרת חוץ מלהיזכר בכוח שלנו, לחזור לבטוח בעצמינו, וליצור בעצמינו את הסרט שלנו פה.

זו חייבת להיות את

זה חייב להיות אתה

שמתחייבים לחיות את הסרט שלהם.

אם מתעורר בך רצון לעבוד על זה ממש עכשיו, את מוזמנת להירשם לאתגר הזה של חיה בסרט פה.ארבעה ימים, חצי שעה ביום, כמעט בחינם.

ואם עוד לא אני מציעה לצפות בסרט עם הילדים או אפילו עם עצמכם ולהיזכר שכל החיים פה עשויים מאבק כוכבים וזו בשורה שנותנת המון תקווה.

שיהיה לכולנו סופשבוע בו נזכור את עצמינו ואת החלומות שלנו, כי במדינה שלנו מרוב טלטלות גם קל לשכוח אותם.

נרקיס.

‍