ריאיון אישי
Related posts
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit.
מכירים את זה שחשבתם שהכל בסדר?
אז זה קרה לי מספר פעמים לאחרונה, בכל מיני הזדמנויות. זה מאד מתעתע- כי אני קמה בבוקר בביתי המקסים, עושה את התודות שלי לפני שהם מתעוררים, ואז מחבקת את אלון והילדים החמודים, דואגת ״להגיד שלום״ לטבע הכל כך יפה שרואה מהחלון וזוכרת, אבל באמת זוכרת - כמה אני ברת מזל וכמה כל זה לא מובן מאליו.
״בנאדם קם בבוקר...״
״בנאדם קם בבוקר ועושה קקי… כבר אז הוא צריך להגיד תודה״ אני לא זוכרת את מי גיסתי ציטטה כשאמרה את המשפט הגאוני הזה בארוחת שישי, אבל באותו ערב הבנתי אותו היטב. הייתי שבועיים אחרי לידה, וגם פעולות פשוטות יותר לגוף מאשר קקי לא היו מובנות מאליהן עבורי באותם ימים. בטח חלקכם נחרדים עכשיו שהשתמשתי במילה ״קקי״ ועוד באופן ישיר כזה שמקשר אותי לפעולה.
גם לך יש אור – אבל האם אתה מוכן לצאת אליו?
הבוקר הייתי בהקרנת הבכורה של הסרט ״שדה של סליחה״ של ציפי רז. הסרט מתעד את מסע ההחלמה של שמונה נשים מסרטן (וממחלות נוספות) דרך השתתפות בתהליכים הוליסטיים ועבודה רגשית. המשותף לכמה מהדמויות בסרט היה שכחלק מתהליך ההחלמה הן הרגישו צורך לשתף את הסיפור שלהן, להשמיע את קולן, או במילים אחרות: ״לצאת לאור״.
