ריאיון אישי

Related posts
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit.

אמא, הם אמרו לי שאני לא יכולה לשחק איתם
אבל למה היינו חייבות להיוולד עם חור הזה בתוך הלב שמחפש מילוי חיצוני? למה לא נולדנו כבר מלאות? מדוע נגזר עלינו לעבור את הדרך המתישה הזאת של ללמוד לאהוב את עצמנו באמת? 38 שנה אני על כדור הארץ ועדיין אני לא יכולה לשאת סצינות של דחייה. לא כשזה עלי, לא כשזה על ילדיי, וגם לא כאשר אני נאלצת להיות זו אשר דוחה את האחר.

החג השנה ממש מעיק עלי
חיים שלמים אנחנו לומדים ליצור על הקנבס הזה של ההווה, לוקח זמן להגיע לרמה של דיוק כזו בה כשאנחנו רוצים שתהיה שמש נצייר שמש, וכשאנחנו רוצים שקיעה, נדע להשתמש בסגול, בכתום, בצהוב וקצת כחול. זה דורש סבלנות, אמונה, הכלה של רגשות מורכבים לעיתים כמו מועקה, אכזבה, עצב, פחד… אבל בשביל זה הגענו לפה- ללמוד לצייר בתוך הזמן.

כשעזבתי את התפקיד, הטלפון הפסיק לצלצל
כשעזבתי את התפקיד האנשים ה׳מכבדים׳ האלו לא צלצלו אלי יותר, אבל צלצלו אלי אנשים אחרים, יותר תואמים לי, ועוד יותר חשוב מזה זה שכשהטלפון הפסיק לצלצל, הרווחתי חזרה את הקול בתוכי ששכחתי לשמוע. לפעמים הייתי רוצה שתהיה לי תשוקה אחרת: משתלמת יותר, מובנת יותר, ברורה יותר. אבל אי אפשר לבחור תשוקה, זה מין קטע כזה.
