כשעזבתי את התפקיד, הטלפון הפסיק לצלצל

לפני כמה שנים הייתי בעמדת כוח, הבאתי עם שותפה חברה גדולה לישראל ופתחנו את הפעילות שלה. כחלק מזה ניהלנו תקציב שיווק משמעותי, והרבה אנשים רצו לדבר איתי.

בהתחלה זה הרגיש נחמד אבל באיזשהו שלב ירדה לי ההתלהבות מהמעמד וזה הרגיש חלול. כי מה שנתן לי תוקף זה טייטל ולא מי שאני באמת, כל אחד יכל היה לשבת בכיסא הזה במקומי ולקבל את אותו ה׳כבוד׳.

כשעזבתי את התפקיד האנשים ה׳מכבדים׳ האלו לא צלצלו אלי יותר, אבל צלצלו אלי אנשים אחרים, יותר תואמים לי, ועוד יותר חשוב מזה זה שכשהטלפון הפסיק לצלצל, הרווחתי חזרה את הקול בתוכי ששכחתי לשמוע.

לפעמים הייתי רוצה שתהיה לי תשוקה אחרת: משתלמת יותר, מובנת יותר, ברורה יותר. אבל אי אפשר לבחור תשוקה, זה מין קטע כזה.

יש מקום שמבעיר לנו את הגלגלים והמצבר, ויש מקום שפשוט לא, וזה לא משנה כמה נצבע את זה, וכמה נשים שם משפטים משכנעים, וכמה אילוצים- הגוף לא מסכים לשקר,

הנשמה שלנו לא מסכימה להעמיד פנים שהיא לא משתעממת.

חיים שבהם אנחנו הולכות אחרי הבעירה שלנו הם חיים ששווה לחיות,

הם חיים שבהם אני יכולה בקלות להסתכל במראה,

הם חיים בהם אני ממגנטת, כי כל הכוח מרוכז במעיין שנמצא במרכז הגוף שלי.

אני לא תלויה, וגם כשאני צריכה לפתור בעיות של פרנסה בדרך, כי זה עוד לא מתכנס ביחד-יש לי את הכוחות להתמודד עם זה, לעשות מה שצריך- כי אני יודעת מי אני, אני יודעת מה זה מה.

זה טכני-זו פרנסה,

וזו התשוקה שלי, המהות בשבילה הגעתי לכאן.

וזה בסדר אם בהתחלה זה עוד לא נפגש, כי אני יודעת שאני אעשה שזה ייפגש, זה רק עניין של זמן ומחויבות.

כשיש את הסדר והבהירות הללו, לא ניתן לקנות אותנו, לא ניתן לבלבל ולטשטש אותנו, והחיים פה-הופכים להיות משהו אחר לגמרי.

 אם יצא לכם לאחרונה לתת לעצמכם רשות לפעול בעולם הזה מתוך התשוקה האמיתית שלכם, אשמח לקרוא את הסיפור שלכם. ואם עוד לא עשיתם את זה, אולי זה ראש השנה שבו זה יקרה.

למי שרוצה לעשות זאת בקבוצה: ׳בחיה בסרט בגוף מלא׳, מיד אחרי החגים, ניפגש לריטריט להיזכר בתשוקה שלנו, ואחריו נעבור חודש של ליווי קבוצתי עם א.נשים מדהימות, בו ניקח את הפעולות הכי פרקטיות שיש כדי להגשים (זה עובד! סתכלו בעדויות באתר) ובעיקר כדי להפוך את ההגשמה שלנו לדרך חיים שלא נוכל וגם לא נרצה ללכת ממנה אחורה.

שיהיה סופשבוע מעולה, נרקיס

‍