מה יותר כיף להיות: גדול או קטן?

אתמול לביא שאל אותי מה לדעתי יותר כיף להיות: גדול או קטן?

אמרתי לו שאני אישית מעדיפה להיות גדולה מאשר להיות קטנה, והוא הופתע מהתשובה שלי.

מההההה? למההההההההה? הוא שאל.

״כשאני גדולה, אני לגמרי אחראית על עצמי, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה עם החיים שלי.

לא בא לך את השלב הזה כבר? ״

אבל אז לביא החכם הסביר לי שהדבר שאני אוהבת בלהיות גדולה, הוא בדיוק מה שגורם לו להעדיף את הילדות:

כי בזמן שאני שמחה על האחריות על עצמי בבגרות, הוא דווקא נהנה מההיעדר שלה:

הוא לא צריך לעבוד, הוא יכול לשחק כל היום, אין לו כמעט מחויבות.

ניסיתי להתייפייף ולהגיד שאפשר לעבוד בעבודה שאוהבים ואז זה מרגיש כמו משחק, אבל הוא לא קנה את זה. מבחינת איך שלביא התרשם מההתבוננות שלו בעולם המבוגרים, והוא אחד המתבוננים- בכל עבודה, מלהיבה ככל שתהיה, יש היבט מסוים של חיכוך בלהתמודד עם המציאות.

הוא אפילו נתן לי דוגמא:

״נניח תהיה לי מסעדה, גם אם אני הכי אוהב בעולם להכין אוכל ולהגיש אותו לאנשים, אני מדמיין את עצמי כחלק מהעבודה נמצא בשיחות טלפון בהם אני אומר לאנשים ׳אל תעשה ככה, כן תעשה ככה, זה יעלה מיליון שקל.׳

אין לי כוח לזה אמא, אני לא בנוי לזה.״ (לא נגעתי, ככה נאמר המשפט!)

בשלב הזה לא ידעתי אם להתרשם או להתבאס שבגיל 7.5 לביא כבר ספג את העול שכרוך בלנהל דברים.

וואלה, יש משהו במה שהוא אומר.

נניח עכשיו, אני לא יכולה להסביר לכם כמה אני עייפה: בין הבירוקרטיה של הרישום למסגרות החדשות, לעניינים של השיפוץ ומעבר הדירה, ללהיות באוגוסט תוך כדי עם ילדים, למזג אוויר הרותח, לעבודה - בא לי בעיקר לישון.

אז אחרי שהפסקתי להתווכח איתו, עברתי לקנא בו. לא על זה שהוא ילד אלא בעיקר על זה שהוא יודע להעריך את הילדות בזמן שהיא קורית, ולא בדיעבד, כי החכמה הגדולה היא להעריך את מה שיש בזמן שיש אותו.

ואחרי שהפסקתי לקנא בו, הבנתי שלא התשובה שלי ולא התשובה שלו הן התשובות הנכונות לשאלה:

כי כשאני הולכת בעולם עם פרצוף רציני ומקל תקוע בת*ת ומחשבות תואמות שאומרות לי- ׳יו אני כלכך רצינית, אני בנאדם מבוגר, יש לי אחריות כזאת וכזאת וכזאת׳ אז גם אני לא אוהבת להיות גדולה- מה לי ולסיוט הזה? גם אני לא בנויה לזה. יש מישהו שכן?

אבל לעומת זאת כשאני עם עיניים מתפלאות של ילדה: מדלגת לי סקרנית כמו עליסה בארץ הפלאות, עם מחשבות מרחיבות של ׳יו אני יכולה לעשות מה שאני רוצה עם החיים שלי, אז מה אעשה עם הדבר הזה היום?״ אז אני בהחלט מעדיפה להיות גדולה, כי זה השילוב המנצח.

ואז תיקנתי את עצמי בפניו.

״לביא אתה יודע מה הכי כיף? להיות ילדה קטנה בתוך אישה גדולה, ולתת להן לעבוד יחד ולשנות לסירוגין את מי שמחזיקה את ההגה, בהתאם לסיטואציה. ככה אפשר גם לשחק וגם לעשות מה שרוצים!.

כשילדות ואחריות נפגשים, זו הנוסחא.

מאחלת לנו שיהיה אחלה סופשבוע, של להיות גדולים וקטנים. נרקיס

‍