על כלובים של זהב‎‎

במהלך השקט של יום כיפור התבוננתי על חיי; 

התבוננתי על היש, על כל המתנות בהן זכיתי. נדרשת עצירה כדי להכיל אותן באמת. 

התבוננתי על הפערים, המקומות בהם יש עוד מרחק גדול בין הרצוי למצוי.

אני ביומיום מדחיקה את רובם כי הם כואבים לי מידיי. 

מתנה שביצבצה לי במיוחד הייתה המשפחה שלי , האור של חיי. 

פער שהציק לי במיוחד היה העסק שלי; שעוד לא הגיע לשלב אשר ייחלתי לו. 

שאלתי את חוכמת כיפור; למה באיזור אחד אני רואה פריחה ובאיזור שני תקיעות? 

התשובה לא איחרה להגיע; ״באחד יש אהבה ויצירה, ובשני נוחות ואגו.״ 

ההורות היא הכל חוץ מאזור נוחות עבורי, והיא מלאה בהתמסרות וצמיחה מתמדת,

 ואילו בעסק שלי אני נאחזת בהרבה דברים נוחים שנראים טוב כלפי חוץ. 

התבוננתי על מספר פרויקטים שאני נאחזת בהם בשל הנוחות, אבל כבר לא תואמים את מה שבאתי לעשות. כלפי חוץ נראה שהם מאפשרים לי הכנסה ורווחה, אבל בפועל הם משמשים עבורי כתירוץ לא להתקדם, סיבה להפסיק לנוע. במילים אחרות: הם כלובים של זהב. 

זה מזכיר לי את הסיפור על האיש הזה שבא לרבי, ואמר לו;״אני אסיר תודה על הפרה שקיבלתי מאלוהים; החלב שהיא מייצרת זה האוכל בבית שלנו, הגבינה זו הפרנסה, והיא עצמה כל האושר שלנו! מה היינו עושים בלעדיה?״ כשהלך האיש מיד הרבי הורה לעוזר שלו ללכת אל האיש הביתה ולהרוג לו את הפרה. בתחושות קשות, עשה העוזר מה שהרבי ביקש. לאחר כמה שנים, העוזר עדיין הרגיש רע עם מה שעשה והלך לבקר את האיש בביתו. כשנכנס לביתו הופתע לגלות שהאיש ומשפחתו התעשרו: הבית הדל שהכיר היה עכשיו מפואר וצבעוני. ״מה קרה בשנים האחרונות? איך בנית את עצמך ככה?״ שאל עוזר הרב.

״אל תשאל מה קרה לי..״ ענה לו האיש. ״יום אחד חזרתי הביתה וראיתי שהפרה שלי מתה. לא ידעתי מה לעשות כדי לפרנס את משפחתי..אז התחלתי לגדל תפוחי אדמה ולמכור אותם, ואז זה הלך כלכך טוב שהתחלתי לייצא, ואז התרחבתי לבטטות, עגבניות, והשאר היסטוריה.״ 

המסר מהסיפור הזה הוא ברור: תזהו את הפרה בחייכם, זו שמונעת ממכם להבין את הגדולה שלכם ומשאירה אתכם במקום, ותהרגו אותה. רק ככה תוכלו לצמוח ולהתרחב כמו שהחיים שבכם היו רוצים. 

וזה בדיוק מה שעשיתי השבוע: ביום כיפור הודעתי לכמה פרויקטים שלא אמשיך איתם בשנה הבאה. אני לא יודעת מה יגיע במקומם אבל הלב שלי מיד הרגיש קל ושמח. הרגתי את הפרה. הייתכן ולזה המשורר התכוון בפדיון כפרות? 

שיהיה אחלה סופשבוע, שנוותר על הנוחות, נרקיס. 

 

Photo by Rene Böhmer on Unsplash