אני ממש אוהבת מרקים. הייתי יכולה לאכול מרק כל יום, בכל עונות השנה. הבעיה היא שאני לא יודעת להכין מרק. אני יודעת להכין פסטה, אני יודעת להכין חביתה, אני יודעת להכין תה, הבנתם את הכיוון? : ) במרקים יש מורכבות מסוימת של בישול שאף פעם לא העזתי להעמיק לתוכה: צריך לדעת מינונים, צריך להיערך עם מצרכים, צריך בפעמים הראשונות לעקוב אחרי מתכון. אני כל כך עצלנית כשזה נוגע לבישול, וזה דיסוננס רציני אצלי כי יש לי תשוקה אדירה לאוכל ואני מאמינה בהשקעה יסודית בשביל הדברים שחשובים לנו. 


השבוע ממש רציתי מרק ירקות, ואלון לא היה בסביבה. סיימתי פגישת זום אחר הצהריים ולביא עדיין היה עם שכנה שלנו שעושה עליו לפעמים בייביסיטר. נקרא לה לצורך הסיפור ״דנה״. דנה רק בת 13 ולכן אנחנו קובעים איתה רק כשאנחנו נמצאים בקרבת מקום וצריכים עזרה נקודתית. יש להרבה מאיתנו, המבוגרים, איזושהי תפיסה על בני נוער שהם לא יודעים הרבה דברים שאנחנו יודעים, ובגלל זה צריך לבדוק אותם כל הזמן ולוודא שהם לא עושים טעויות. התפיסה הזאת מפספסת הרבה. 


כי גם דנה, כמוני, אף פעם לא עשתה מרק. רק שבניגוד אלי היא לא מתעצלת ללמוד דברים חדשים שנמצאים מחוץ לאיזור הנוחות שלה, זה אפילו מרגש אותה. ואת לביא? להכין משהו בפעם הראשונה היה שווה ערך ללהציע לו שוקולד. 


שורה אחרי שורה עקבנו אחרי המתכון. מידיי פעם אילתרנו מינונים לפי מה שהרגיש, ותוך שעה וחצי היה לנו מרק ירקות נפלא. פתאום הפכתי להיות אדם שיודע להכין מרק ירקות(!). שמתי לב כמה מאפשר היה לי להתנסות בלבשל משהו בפעם הראשונה דווקא עם דנה ולביא: כשאני מנסה לבשל עם מישהו מנוסה הוא זורק עלי את כל הידע והסגנון שלו, כאילו היו עובדה גמורה:״מה את עושה?״ ״תנמיכי את האש.״ ״זה לא ייצא טוב.״ ״לא חותכים ככה.״ מיד אני 


משתבללת ונשארת כזו שמעיזה להכין רק חביתה. זה כמו שאני יודעת לדבר ספרדית לא רעה יחסית לתיירת, ויש לי אפילו יכולת לנהל שיחות- המשפטים שלי אמנם מלאים בטעויות אך הם גם מלאים בחן.  היכולת הזאת נדחקת לחלוטין ליד אנשים שמעירים לי על טעויות השפה שאני עושה. 


גם אני חוטאת בדיכוי הזה כלפי מתנסים חדשים בתחומים בהם אני שולטת: השבוע הובלתי ישיבת זום של שמונה אנשים שכותבים ביחד סדנה, ובכל פעם שמישהו אמר משהו שלא נכון לדעתי, הסברתי למה הוא טועה בקול סמכותי. רק אחר כך הבנתי שבדפוס הזה אני לא רק מונעת מאנשים לבוא לידי ביטוי, אני גם מונעת מהקבוצה את החדשנות שאנשים פחות מנוסים יכולים להביא- אנשים שלא מביאים ניסיון רב בתחום מסוים נקיים מההשפעה המיושנת של איך הדברים נעשו עד עכשיו, וזו ברכה שכדאי לנו לקבל בעצמנו ובאחרים. 


אז הטקסט הזה הוא תזכורת לרוקן את הכוס: סימני שאלה הם כל כך יותר מעניינים מסימני קריאה ויותר מהכל הם מייצרים מקום עבור אנשים לגדול ולהתפתח. 


עד כמה אתם נמצאים בסביבה שמאפשרת לכם להתנסות בדברים חדשים ולרכוש מיומנויות? ועד כמה אתם מאפשרים לאנשים אחרים לעשות זאת גם בתחומים בהם אתם מבינים? אשמח לקרוא אתכם. 


שיהיה אחלה סופשבוע, נרקיס. 



Photo by Frank Zhang on Unsplash