התאהבתי בריטריט (וסיפרתי לבעלי): על משיכה, אמת, והחופש לאהוב‎

לפני שלוש שנים השתתפתי בריטריט יזמים במדבר: היינו מאה אנשים מתחומים מגוונים, ולהפתעתי את רוב המשתתפים לא הכרתי. כבר בפעילות הפתיחה שמתי לב אליו: אמן יוצר, בגובה שלי, עיניים טובות, עור שחום, חיוך מאוזן לאוזן ושיער ארוך. כששמעתי אותו מדבר באחת הסדנאות בהמשך היום, הוא כבר התחיל למצוא חן בעיני. מצחיק ברמות, ניכר שגם רגיש. משהו בו היה מרענן. לקראת הערב כבר שמתי לב שאני כל הזמן מחפשת אותו בעיניים, כשהוא הסתכל לכיווני התרגשתי, וכשדיברנו- היו לי קצת פרפרים בבטן. 

במרבית המתחם לא היתה קליטה סלולארית, חוץ מ בכניסה ליד הרכבים. משם צלצלתי לאלון, בעלי, לשאול מה שלום הילדים. וכמובן.. 

גם כדי לספר לו שהתאהבתי במישהו שפגשתי בכנס. 

נשמעת שיחה דרמטית, נכון ? מעניין איך אמרתי לו את זה ואיך הוא הגיב, מעניין מה קרה אחר כך בזוגיות שלנו- אבל מצטערת לאכזב… המציאות היתה משעממת. 

כשדיברנו אלון שאל אותי עליו כמה שאלות, עניתי בשמחה, ואחר כך הוא הזכיר לי בצחוק רציני לא לחצות את הגבולות שלנו. אה ואז גם אמרנו לילה טוב ושאנחנו אוהבים. 

כשחזרתי למדורה איפה שכולם ישבו, ראיתי אותו. לא הופתעתי לגלות שכמו תמיד ההתרגשות שהייתה לי קודם דיי נעלמה. עדיין ראיתי בו חן רב- אבל ריגוש כבר לא ממש היה. קצת בגלל שברגע שיצאתי מהמרחב המדומיין של הריטריט הזה וחזרתי ל״קליטה״ (תרתי משמע) נזכרתי בחיים, אבל לא נעים להודות שזה כנראה בעיקר בגלל שברגע שסיפרתי את זה לבעלי ולא היה מדובר באיזה רגש אסור וסודי שאף אחד לא יודע עליו- כל הסיטואציה קיבלה את הפרופורציה הראויה.   

כשחברות נשואות שלי מספרות לי בדרמטיות שהן התאהבו במישהו, 

כשחברים מספרים שהם נמשכים לאיזה מישהי מהעבודה,

 אני לא מבינה מה הדרמה הגדולה… אנחנו בני אדם. 

ברור שנימשך, ברור שנתאהב, ברור שנמשיך להרגיש - כל חיינו, וטוב שכך. 

השיחה שהיתה לי עם בעלי היתה כל כך משעממת כי מאז ומתמיד היו לנו שיחות כאלו! נראה לכם שהוא לא מספר לי גם כשזה קורה לו? מספר וטוב שהוא מספר! כל פעם שהוא מספר אני נרגעת, כי אני יודעת שהוא מרגיש איתי מספיק בנוח כדי להראות לי שהוא אנושי! 

בסוף, לא המשיכה היא שמרעידה לנו את החיים,  אלא מה שאנחנו בוחרות לעשות איתה.
האם להפוך אותה לסוד שמרחיק, או לאמת שמקרבת.
האם לתת לה לבלבל אותנו,  או לאפשר לה ללמד אותנו משהו על מי שאנחנו ועל מה שחי במערכת היחסים שלנו. חשבתם פעם למה אנחנו נמשכים למי שאנחנו נמשכים אליו? ניסיתן פעם לתעל אנרגיה של משיכה לכיוון אחר? שיפרה אותכן ויתרום לכן לחיים בהן בחרתן? (זה אפשרי!) 

פעם הבאה שעולה לך ריגוש לא צפוי, נסי רגע לשים לב אליו בלי לשפוט.
לשאול בעדינות מה הוא בא להזכיר, לאן הוא מזמין אותך להסתכל,
ואיך אפשר להפוך אותו למשהו שמבהיר דברים, במקום לסבך אותם.

תרגול קטן ופשוט, שברוב המקרים  מאוד מועיל.

למי שרוצה להעמיק איתי בנושא- השבוע בספריה החיה אנחנו עולות קומה אחת פנימה:
איך מזהים ״אש״ טובה ואש מכלה, איך שומרים על חיבור בלי לוותר על חופש, הסיבות האישיות שלנו למשיכה
ואיך הופכים רגע של ריגוש להזמנה להתקרבות - לעצמנו ולמי שאנחנו אוהבות. מחכה לפגוש אותך שם. 

שיהיה סופשבוע נהדר ומלא באש,
נרקיס

‍