״עשינו משהו מאוד עמוק, את בטוח תרגישי משהו. שיעורי הבית שלך הם לשים לב השבוע לכל מה ששונה.״ אמרה לי מאמנת הNLP בסיום מפגש הניסיון.
״שונה? באיזה מובן?״ שאלתי
״כל מובן; תגובותיך, אירועים שקורים, מערכות היחסים, תחושות הגוף. הכל.״
תמיד הייתי חנונית; שיעורי בית הם פעולה שאני עושה, בעיקר כדי לוודא שאם תהליך כלשהו נכשל זה לא קשור למידת ההתמסרות שלי.
וכך מצאתי את עצמי השבוע שמה לב לכל מה ששונה. בהתחלה הופתעתי לגלות שהכל דומה למדיי, רוב הסיטואציות היו לי מוכרות: במבט מקרוב התפאורה מתחלפת אך כל המחשבות, הרגשות, והסיטואציות בחיי מאד דומות זו לזו!!
מהר מאד, כשהבנתי שזה דיי משעמם, החיפוש העיקש אחר השונה התחיל לייצר מציאות;
לביא לא רצה ללכת לישון בלילה ואני התחלתי להתווכח איתו; דומה! חשבתי לעצמי. שיניתי אסטרטגיה, וזרמתי איתו לעוד זמן משחק.
מישהי בצוות אמרה משהו שאני לא מסכימה איתו, עוד בשלב הכיווץ של הגוף-דומה! נזכרתי. ביקשתי מהגוף שלי שינסה להרפות.
הייתי באירוע חברתי בו ניגשתי לדבר בו עם האנשים שהכי נוח לו איתם; דומה! עצרתי, ומיד ניגשתי לאדם אחר שלא יצא לי לדבר איתו.
כל בחירה קטנה כזו יצרה משהו חדש, כל חדש איפשר חוויות חיים מסוימת שלא הכרתי; והתחלתי לראות את השונה.
בסיום השבוע הבחנתי שהדבר המרכזי שהשתנה היה האופן בו התייחסתי לשינוי! בדרך כלל כשאני מרגישה תזוזה בצרכים שלי, או בדברים שקורים לכיוון לא מוכר אני קודם כל נלחצת. חוששת שמשהו השתבש, מתעדפת את מה שמוכר אפילו אם הוא לא טוב לי(!).
והנה עכשיו התחלתי להבחין בברכה הקיימת בשינוי. המילה הנרדפת של שינוי צריכה להיות חיים- זה כל מה שבעצם קיים עבורינו כאן.
אחרי כמה ימים כאלו, לראשונה הבנתי את החוכמה שניסו להעביר לנו במשך דורות דרך הילד הקטן בשולחן ששואל שוב ושוב מה נשתנה- ברגע שאנחנו משנים דיסקט ובמקום לפחד מהשונה אנחנו מזמינים אותו, אנחנו הרבה יותר נוכחים.
אני לא יודעת אם אני אמשיך במפגשי NLP, אבל אני בהחלט אמשיך לחפש את השונה.
איזה שינוי עשיתם לאחרונה? אשמח לקרוא אתכם.
שיהיה סופשבוע אחר, נרקיס.
Photo by Chris Lawton on Unsplash
