השבוע ״תפסתי את עצמי״ נתקעת בלופ של מחשבות שליליות. השליליות לא עסקה בנושא אקטואלי שמשקף את התקופה הקשה שכרגע עוברת על המדינה, היא עסקה בשליליות השגרתית המתקיימת בי. זו הקשורה בי ובאנשים אחרים ומה שהם עשו או לא יעשו בשבילי…סשן קלאסי של קורבנות שהתודעה שלי כבר יודעת ללעוס היטב.
כתבתי ״תפסתי את עצמי״ בגלל שבדרך כלל אני לא מודעת לרגע בו שליליות ממלאת לי את התודעה: התרגלתי לחשוב שהמחשבות שלי הן המציאות ובהתאם אני מתייחסת אליהן כמו דברים חיצוניים שקורים ומנחים אותי.
להיות במודעות בזמן שמחשבות שליליות באות לבקר זו חוויה מרתקת, במקרה שלי מדובר בהליך עם סדר ידוע מראש:
1.מגיעה מחשבה שלילית והיא מעוררת בי רגש מסוים.
2.הגוף שלי מתכווץ בתגובה
3.עוד ועוד מחשבות עם אותו כיוון ממלאות את התודעה שלי.
4.אני מתחילה להאמין שזו המציאות.
5.אני מתנגדת לזה ורוצה שזה יעבור.
6.השכל נותן לי כל מיני רעיונות לפעולה איך לשנות את ה״מציאות״ הזו ובכך לסיים את הסבל שלי.
7. אני פועלת בהתאם לרעיונות שהמחשבות השליליות הציעו לי.התוצאה של פעולות אלו יוצרת שליליות נוספת עבורי ועבור אחרים.
כשאני מנתחת את השלבים האלו, זה נראה כאילו המחשבות השליליות רוצות לשכפל את עצמן ולכן כשהן תוקפות את התודעה כמו סוג של טפיל הן משאירות הוראות הפעלה כדי להבטיח שיוכלו שוב לבוא לבקר.
מחשבות שליליות זה נורא. השבוע למרות שהבנתי מה קורה והצלחתי להסתכל על זה מהצד, עדיין סבלתי. אבל לשם שינוי הפעם כשהגיעו עשיתי בדיוק את הדבר ההפוך מהאינסטינקטים: פשוט לא עשיתי כלום.
לא הקשבתי לשום רעיון שהגיע מהמחשבות, לא קיבלתי שום החלטה. במקום, אמרתי לעצמי: מותק, שמעתי אותך. אבל כשאת במצב כזה את לא כשירה לקבל החלטות, נדבר בהמשך.
לאט לאט הצלחתי להרפות בתוך השליליות, בלי להתנגד אליה, וגם בלי לנסות לחשוב מחשבות ״חיוביות״ במקומה. פשוט נתתי לשליליות להתנגן כאילו היתה סרט שאני זוכרת שאני הצופה בו. ואז בשלב מסוים- היא פשוט נעלמה. חלפה כלא היתה. זה כאילו הגל השתעמם אז הוא הלך לבקר בתודעה אחרת. אחרי כמה שעות כשנזכרתי בשליליות הזו היא היתה נראית לי רחוקה ולא אמיתית. לא הצלחתי לזכור בכלל איך זה הרגיש להיות חנוקה מהדחיסות הזו.
זה הזכיר לי שכשהייתי קטנה והייתי חוזרת מבית ספר עצובה כי מישהו אמר עלי ככה וככה, אמא שלי היתה שולפת את הביטוי הידוע ביידיש: ״האט ער געזוגט״ שאומר ״אז הוא אמר….״ או במילים אחרות:אז מה אם הוא אמר? מה זה בכלל משנה? ומי אמר שמה שהוא אמר זה מה שנכון?״ השבוע התחלתי להפעיל את אותו מנגנון על המחשבות השליליות שלי- אני לא מנסה להחליף אותן במחשבות חיוביות, אני נותנת להן להתנגן, אני מתבוננת בהן ובמקביל אני לוקחת אותן בערבון מאד מוגבל. או במילים אחרות: ״האט ער געזוגט״- איך אומרים ביידיש ״אז חשבתי את זה…״? אז מה אם חשבתי את זה? מי אמר שזה נכון? ולמה זה כלכך משנה?
היו לי כמובן עוד כמה ביקורים מאז של שליליות, והכלי הזה ממש עבד עבורי-במקום הדיפה והתנגדות, זה מאפשר לי להכיל את השליליות שקיימת בי כל פעם עוד ועוד.
איך אתם מתמודדים עם מחשבות שליליות? בתקופה כזאת זה חשוב מתמיד ואשמח לקרוא אתכם.
שיהיה סופשבוע שקט אמן! נרקיס.
Photo by Eyasu Etsub on Unsplash
