זה הרגיש כמו בוקס בבטן

זה הרגיש כאילו קיבלתי בוקס בבטן ומיד הופיעו איתו גם כל חבריו: המועקה בגרון, הבטן המתהפכת, הקול שמשתנה, הדמעות שמציפות לי את העיניים וכמובן… הזעקה הפנימית במחשבותיי.

׳איזה מעליב איזה מעליב איזה מעליב.׳

׳כמה שהיא לא רואה אותי׳

׳אני בחיים לא הייתי מתנהגת ככה׳

׳זה לא בסדר׳

ועוד דו״חות מפורטים של כל הצדק והחוסר שלו בעולם כרגע,

אני אלוהי הצדק עלי אדמות וכרגע רמסו אותי. העולם נעצר.

ןאז מגיע הרגע העוקב בו אני חיה פצועה וכולם האויבים שלי ואני בטוחה שהנרטיב שלי הוא היחיד שנכון וכולם גם קשרו נגדי קשר. בשלב הזה אני רק מחפשת את מי לתקוף כדי שאוכל לזרוק ממני את הכאב הזה שאני כבר לא יכולה להכיל, אפילו לא לעוד רגע אחד קטן.

את הרגע הזה בדיוק למדתי לזהות היטב בגלל שהוא זה שיכול לגרום לי לעשות דברים שאחר-כך אתחרט עליהם, לכן למרות שבאותו רגע זה היה נראה לכל המערכות בגוף שלי קריטי וגם דחוף שאגיב ואפרוס בפניה את משנתי כי אחרת הכאב הזה פשוט יכלה אותי לגמרי-למרות זאת-הפעם הצלחתי לעצור ועוד לא להגיד כלום.

אחכה קודם שהסערה הפנימית תשכוך, לדבר איתה אוכל גם אחרכך. הזכרתי ללבי הדואב.

ואכן עברו כמה שעות, המציאות התאווררה ואיתה גם נקודת המבט שלי.

פתאום ראיתי עוד נקודות מבט למה שקרה בינינו,

פתאום זה כבר לא כל-כך שרף לי בגרון ובבטן,

בהדרגה המחשבות בלופ על הנושא נעלמו ואיתן גם המועקה השתחררה.

זה מבחינתי ׳מבחן הזמן׳- החוק הוא שדברים שעדיין מפריעים לי אחרי שעובר הזמן, כשאני כבר לא רותחת מכעס-הם אלו ששווה להתייחס אליהם, ועכשיו גם עם שיקול דעת.

האחרים פשוט מתפוגגים מעצמם.

ספציפית אותה ראיתי יום למחרת והרגשתי נקייה לגמרי מהעלבון.

זה כמובן לא תמיד נכון, יש מקרים שגם אחרי מבחן הזמן אני עדיין מרגישה שיש צורך להניח איזה גבול או לתקשר משהו, אבל במקרה הספציפי הזה היה מדובר במשהו שלא התגלה כחשוב.

חשבתי לעצמי איזה מזל שהצלחתי לעצור ולא להשליך את העלבון עליה, אחרת הייתי צריכה עדיין לנקות את השאריות של משהו שכבר ממש לא רלוונטי, שבאותם רגעים היה בעיקר בנוי מסיפורי המעשייה והרדיפה של הכעס שלי, שמחפש לקיים את עצמו כדי שאקבל את המנה הבאה.

האשליה הכי גדולה שלנו זה שאנחנו בטוחים שהעולם שלנו הוא העולם עצמו, העולם היחיד שקיים.

כמספר האנשים שחיים בעולם, מספר העולמות, נקודות המבט, גרסאות המציאות. וכשאנחנו מצליחים לחכות שהרגש יוריד קצת את העוצמות, יש לנו יותר אפשרויות לבחור מביניהן ולשפר בכל פעם קצת את העולם שלנו כך שישרת אותנו טוב יותר.

שיהיה סופשבוע של בחירה,

נרקיס

‍