על נפלאות המגע

שבוע שעבר אלון ואני חטפנו שפעת, והתשישות שלנו היתה בהתנגשות חזיתית עם הפעוטה המתוקה שלנו (בת 3) שסבלה מטנטרומים כבר כמה שבועות. חלקם היו יותר משעה וחצי, ובאמצע הלילה. 

אחרי כמה עצות של מדריכי הורים שלא עבדו, לקחתי אותה לאוסטיאופטית. מאלו שלוקחים אליהם תינוקות אחרי לידה. 

את הסשן היא התחילה את בלחיצות רכות על הגב שלה. בהתחלה זה היה נראה לי משונה, למה שילדה בת 3 תצטרך מסאג׳ בגב? מבחינתי שרירי הגב נתפסים לנו, המבוגרים, כתוצאה מסטרס.  מה כבר קורה בגב של ילדה בת 3?

״ציר מרכזי של מערכת העצבים של האדם נמצאת בגב, אני מרגישה את הסטרס שלה דרך מגע בגב״ האוסטיאופטית הסבירה לי תוך כדי המגע. 

להפתעתי, הבת שלי לא רק זרמה, היא גם בשלב מסוים נרדמה.  בשבוע שכמעט בכל רגע של ערות היא היתה בכעס ובטנטרומים, מספיק שנגעו לה בגב והיא נרגעה לגמרי. בימים שאחרי הטיפול היה שיפור משמעותי.  

מאז, בכל רגע שהיא לידי אני תוך כדי חיבוק גם לשה לה בעדינות את הגב עם מגע אוהב. 

הטיפול הזה הזכיר לי שבבית שלי אין עכשיו רק תינוקת יונקת אחת (יש לנו תינוקת בת חמישה חודשים), אלא כל ילדיי הם יונקים, ותכלס גם בעלי ואני. כולנו קודם כל יונקים, לפני שאנחנו כל דבר אחר. 

יונקים הם יצורים דיי פשוטים, מה כבר יונקים צריכים? בדיוק כמו שהתינוקת שלי נרגעת כשמניחים עליה יד, והנשימה שלה מסתדרת כשאנחנו מתחבקות, ברגעים קשים - יונקים זקוקים בעיקר למגע ולחום.

זה לא איזה דימוי רומנטי, זו הביולוגיה שלנו. את המחקרים שמראים שמגע לתינוקות הוא חומר גלם לבניית המוח, אנחנו זוכרים היטב:
במחקרי MRI ראו שתינוקות שמקבלים יותר מגע מפתחים פעילות מאוזנת יותר באמיגדלה (מרכז הפחד), ויותר קשרים בקורטקס הפרה־פרונטלי,  האזור שאחראי לביטחון עצמי, וויסות ויחסים. מגע חם עם מבוגר מעלה אצל תינוק אוקסיטוצין (הורמון חיבור) ומוריד קורטיזול (סטרס).

מה שאנחנו נוטים לשכוח זה שהמנגנון הזה לא נעלם בבגרות. כשיש מגע הקורטיזול שלנו יורד תוך דקות, האוקסיטוצין עולה, הדופק נרגע, המוח עובר מהישרדות לנוכחות. אפילו מגע קצר על הכתף עבור מבוגר יכול להעלות תחושות של מסוגלות וערך עצמי. ולכן מבוגרים שחסרה להם קירבה גופנית חווים יותר חרדה, יותר בדידות, יותר קושי בוויסות.
לא מדובר ברגשנות, אלא בפיזיולוגיה של יונקים שזקוקים ללהקה שלהם. נולדנו יונקים, ונמות יונקים. 

הרבה פעמים עולה השאלה: מה אם הגוף מבקש מגע ואין מי שיגע?

אבל המגע שאנחנו זקוקים לו לא חייב להגיע מזוגיות. הגוף מגיב באותה מערכת עצבים למגע שמגיע מחברה טובה, בן משפחה שלנו, טיפול במגע, בעלי חיים, מגע עצמי מודע. בעת קושי, מה שחשוב הוא לא מה הסטטוס של מי שנגע בנו, אלא האם מערכת העצבים שלנו קיבלה תשובה. 

כי לפני כל התפקידים שלנו,כולנו חיות שמחפשות עור של חיה אחרת,  גוף של חיה אחרת.    זו לא חולשה. זו אינטליגנציה עתיקה. הדרך שבה היונקת שבתוכנו יודעת שהיא חיה (תרתי משמע).

אז פעם הבאה כשקשה,לפני שהולכים לכל הפסיכולוגים ומנתחים את כל הסיפורים על החיים שלנו, לכו לקבל חיבוק. 

 שיהיה סופשבוע מלא במגע! 

נרקיס 

‍