פותחים ליד הבית שלנו חוג ג׳ודו לילדים וכדי לבדוק אם לביא מעוניין להצטרף צפינו ביחד בוידיאו קצר שמסביר מה זה. בוידיאו רואים ילדים נחמדים עם חליפות לבנות וכחולות נלחמים אחד עם השני על מזרונים.
אחרי כמה רגעים לביא, שלא הצליח להזיז את העיניים שלו מהמסך, שאל:
״אבל אמא אין בעולם הזה אנשים רעים אז למה אני צריך לדעת להילחם?״ הוא התכוון, בניגוד לעולם של הסדרות שהוא צופה בהן בטלוויזיה.
חיכיתי כמה רגעים לפני שאני מגיבה, כי לא ידעתי בעצמי מה בדיוק אני חושבת על זה.
האם יש בעולם הזה אנשים רעים? באמת רעים?
חשבתי על האינטראקציה שהייתה לי עם כל בנאדם שאי פעם פגע בי:
הבן זוג שבגד בי בתיכון והיה עם אחרת, הנער בצופים שגנב לי את הטלפון, החברות שנטשו או תקעו סכין בגב, שותפים שפעם רימו אותי. על כל אחד מאלו, שאני מכירה אישית, אני מצליחה לראות את הסבל שגרם לפעול ברוע, היום אני כבר סולחת לכולם. אבל אז הלכתי רחוק יותר, לדברים נוראיים שאני יודעת שקורים כרגע בעולם, מלחמות אמיתיות, לא אלו מתנהלות על מזרונים בחוג ילדים: כאלו שכוללות רצח, אונס של נשים וילדים, ניצול מחפיר, עושק וגניבה מהזולת, שקרים שמופצים לציבור, אחיזת עיניים רק בשביל שליטה.
אני מאמינה בטוב מולד של בני אדם, אבל אני גם מאמינה במקביל שרוב האנשים מתנהגים כמו איך שהם למדו בבית- זה אפשרי לשנות את מה שלמדנו אבל זה דורש כוחות אדירים... כל המחשבות האלו עברו לי בראש בשברירי שניה ואז מצאתי את עצמי עונה לו ככה:״בעולם הזה יכול להיות שאין אנשים באמת רעים, אבל יש אנשים שעושים דברים מאוד רעים- ואז צריך לדעת להילחם.״
חשוב לציין שאני לא חושבת שמלחמה פיזית היא הדרך הכדאית והנכונה להילחם במעשים רעים, אבל אני בהחלט מאמינה שדרך העבודה עם הגוף שלנו אנחנו יכולים למצוא את הכוחות שנידרש אליהם במצבים מורכבים בחיים.
האם מה שאמרתי מותאם לגילו? (לביא כמעט בן 5.)
אני לא בטוחה, אבל אני סומכת עליו, החיים פה מורכבים, ולא פגשתי עדיין אסטרטגיה טובה יותר מ-האמת.
שיהיה אחלה סופשבוע,
נרקיס.
Photo by Stefano Pollio on Unsplash
