אז מה תגידי לנכדים שלך כשישאלו על המלחמה עם איראן?
אחת לכמה ימים הבועה של ״המלחמה הזאת קורית כי היא תבטיח את הביטחון במדינה״ מתפוצצת לי.
למשל כשאני קוראת על השאיפות של ארצות הברית לשליטה בנפט במזרח התיכון, על המלחמה הקרה בין ארצות הברית וסין ועל כל הסדר העולמי החדש שמתהווה פה בשנים האחרונות.
כשאני נזכרת ביחסי הכוחות האלו, עוברות כמה דקות עד שהעצב והייאוש מפנים את מקומם לנחישות גדולה. נחישות גדולה להמשיך לעשות עכשיו, יותר מתמיד, את הדברים שחשובים לי בחיים- בכל הגזרות. בעקבות אותה הנחישות, אני פועלת ואז אני מיד מתמלאת בשמחה! כן, קראתם נכון- שמחה.
זה נכון שאני בסך הכל פיון במערכה הזאת, למי אכפת ממני פשוטת העם שלא מקבלת החלטות על שומדבר מהטילים האלו ומתי המערכות האלו מתחילות ומסתיימות? הכל מתנהל לפי ההכרזות של האנשים עם החליפות.
אבל אני שמחה כי בשעתיים זמן פנוי שנותרו ביום לפשוטת עם כמוני, שנדרשת לתכנן את הזמן שלה לפי מתי אחרים קבעו שיהיו מסגרות או לא, מתי ייפלו טילים והאם אשן או לא אשן בלילה, בשעתיים פנויות האלו, אני ממשיכה לעבוד על החלומות שלי.
מה אספר לנכדים שלי בעוד שנים רבות כשהם ישאלו אותי:״סבתא, איפה את היית בזמן המלחמה עם איראן?״
אני אגיד להם: המשכתי לעבוד על החלומות שלי, הכי הרבה שאני יכולה, במסגרת הנסיבות הבלתי אפשריות האלו. זו הגדת הפסח שלי.
אני אגיד לנכדיי: ״אפילו אז, אני לא עצרתי״. וכמה שאני מאושרת מזה, אגיד להם. הרי בעושי זאת, קיבלתי השראה ממנהיגי העולם בכבודם ובעצמם! כי אם הם יכולים לממש את השאיפות שלהם ולנהל מלחמה על מחיר הנפט העולמי ומי יזכה להוביל אותו ממקום למקום, ועל אחת כמה וכמה אם הם עושים את זה מעל הראש שלי, אז גם לי מותר ואף מומלץ להמשיך להילחם על החלומות שלי בימים ההם בזמן הזה, וזאת, נכדיי היקרים- היציאה שלי מעבדות לחירות.
אגיד להם גם שמכיוון שאני לא ״זכיתי״ להיות שליטת עולם בגלגול הזה, זה פשוט לא היה כתוב לי בקלפים, המשיכו האנשים עם החליפות להחליט בשבילי מתי יורדים עלי טילים מהשמיים ועוד שלל התמודדויות אבל כל עוד אוויר זרם בגופי וכל עוד ליבי פעם ומוחי עבד, המשכתי לבחור איזה נצנצים אני מורידה מהשמיים בחלקת אדמתי הקטנה.
וזה חופש, נכדיי היקרים.
ואפילו יותר מזה, אגיד להם, לכבוד חג הפסח הובלתי קבוצה של מאות אנשים שגם הם בנסיבות הקיימות פינו את המעט זמן שהיה להם להשקיע בחלומות שלהם, וזה נתן להם אנרגיה, וגם תקווה, ואיפשר להם לכתוב את הסרט שהם רוצים לחיות בו, להגשים אותו ולצאת מהמצריים שלהם.
איך צ׳רצ׳יל הציע: ״לעולם אל תבזבז משבר טוב.״
סבבה, אנחנו על זה. רוצים גם? ימים אחרונים להצטרף לחיה בסרט ולקבל בהירות ומוטיבציה על השלב הבא בהגשמה שלכם. בתקופות אפוקליפטיות, תהליכים שכאלו נוטים להשפיע עלינו עוד יותר חזק. ימים אחרונים להרשמה, מצטרפות כאן.
שיהיה לכולם חג של חירות, שניזכר מהי עבורינו ושנשכיל לבחור בה, כל אחד בדרכו, דווקא עכשיו.
נרקיס.
השבוע הניוזלטר נשלח היום במקום ביום שישי בעקבות החג.
אחת לכמה ימים הבועה של ״המלחמה הזאת קורית כי היא תבטיח את הביטחון במדינה״ מתפוצצת לי.
למשל כשאני קוראת על השאיפות של ארצות הברית לשליטה בנפט במזרח התיכון, על המלחמה הקרה בין ארצות הברית וסין ועל כל הסדר העולמי החדש שמתהווה פה בשנים האחרונות.
כשאני נזכרת ביחסי הכוחות האלו, עוברות כמה דקות עד שהעצב והייאוש מפנים את מקומם לנחישות גדולה. נחישות גדולה להמשיך לעשות עכשיו, יותר מתמיד, את הדברים שחשובים לי בחיים- בכל הגזרות. בעקבות אותה הנחישות, אני פועלת ואז אני מיד מתמלאת בשמחה! כן, קראתם נכון- שמחה.
זה נכון שאני בסך הכל פיון במערכה הזאת, למי אכפת ממני פשוטת העם שלא מקבלת החלטות על שומדבר מהטילים האלו ומתי המערכות האלו מתחילות ומסתיימות? הכל מתנהל לפי ההכרזות של האנשים עם החליפות.
אבל אני שמחה כי בשעתיים זמן פנוי שנותרו ביום לפשוטת עם כמוני, שנדרשת לתכנן את הזמן שלה לפי מתי אחרים קבעו שיהיו מסגרות או לא, מתי ייפלו טילים והאם אשן או לא אשן בלילה, בשעתיים פנויות האלו, אני ממשיכה לעבוד על החלומות שלי.
מה אספר לנכדים שלי בעוד שנים רבות כשהם ישאלו אותי:״סבתא, איפה את היית בזמן המלחמה עם איראן?״
אני אגיד להם: המשכתי לעבוד על החלומות שלי, הכי הרבה שאני יכולה, במסגרת הנסיבות הבלתי אפשריות האלו. זו הגדת הפסח שלי.
אני אגיד לנכדיי: ״אפילו אז, אני לא עצרתי״. וכמה שאני מאושרת מזה, אגיד להם. הרי בעושי זאת, קיבלתי השראה ממנהיגי העולם בכבודם ובעצמם! כי אם הם יכולים לממש את השאיפות שלהם ולנהל מלחמה על מחיר הנפט העולמי ומי יזכה להוביל אותו ממקום למקום, ועל אחת כמה וכמה אם הם עושים את זה מעל הראש שלי, אז גם לי מותר ואף מומלץ להמשיך להילחם על החלומות שלי בימים ההם בזמן הזה, וזאת, נכדיי היקרים- היציאה שלי מעבדות לחירות.
אגיד להם גם שמכיוון שאני לא ״זכיתי״ להיות שליטת עולם בגלגול הזה, זה פשוט לא היה כתוב לי בקלפים, המשיכו האנשים עם החליפות להחליט בשבילי מתי יורדים עלי טילים מהשמיים ועוד שלל התמודדויות אבל כל עוד אוויר זרם בגופי וכל עוד ליבי פעם ומוחי עבד, המשכתי לבחור איזה נצנצים אני מורידה מהשמיים בחלקת אדמתי הקטנה.
וזה חופש, נכדיי היקרים.
ואפילו יותר מזה, אגיד להם, לכבוד חג הפסח הובלתי קבוצה של מאות אנשים שגם הם בנסיבות הקיימות פינו את המעט זמן שהיה להם להשקיע בחלומות שלהם, וזה נתן להם אנרגיה, וגם תקווה, ואיפשר להם לכתוב את הסרט שהם רוצים לחיות בו, להגשים אותו ולצאת מהמצריים שלהם.
איך צ׳רצ׳יל הציע: ״לעולם אל תבזבז משבר טוב.״
סבבה, אנחנו על זה. רוצים גם? ימים אחרונים להצטרף לחיה בסרט ולקבל בהירות ומוטיבציה על השלב הבא בהגשמה שלכם. בתקופות אפוקליפטיות, תהליכים שכאלו נוטים להשפיע עלינו עוד יותר חזק. ימים אחרונים להרשמה, מצטרפות כאן.
שיהיה לכולם חג של חירות, שניזכר מהי עבורינו ושנשכיל לבחור בה, כל אחד בדרכו, דווקא עכשיו.
נרקיס.
Related posts
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit.
אז מה תגידי לנכדים שלך כשישאלו על המלחמה עם איראן?
מה אספר לנכדים שלי בעוד שנים רבות כשהם ישאלו אותי:״סבתא, איפה את היית בזמן המלחמה עם איראן?״ אני אגיד להם: המשכתי לעבוד על החלומות שלי, הכי הרבה שאני יכולה, במסגרת הנסיבות הבלתי אפשריות האלו.
זה מה שאני עושה בכל פעם שהמצב סוגר עלי
בכל פעם כזאת, כשהמצב סוגר עלי, כשתחושות של חוסר אונים וייאוש מאיימות להשתלט עלי ולקחת איתן כל חלקה טובה שנשארה במערכת העצבית שלי, אני מדמיינת שהנשמה שלי בחרה במודע להיוולד בתקופה הזאת פה בישראל, שלא רק שהיא בחרה בזה אלא שהיא גם היתה מספיק אחראית כדי להשאיר לי יכולות מסוימות שנפתחות בשלט רחוק כמו ביצת הפתעה כשאני נדרשת להתמודד עם אתגרים בפעם הראשונה.
הגיע הזמן שהילדים שלי ייקחו אחריות על החיים שלהם
במוצ״שׁ הקודם, אחרי שהבנתי שהמסגרות כבר לא יחזרו לפני פסח והרגשתי שאני לא יכולה להעביר אפילו עוד יום אחד בלנסות להעסיק אותם, החלטתי שהגיע הזמן לחלוק את הנטל על החיים של ילדיי-איתם. זה נכון שאני האמא שלהם, אבל בכל זאת, מדובר בחיים שלהם, לא שלי.
