בתחילת השבוע אלון חזר לעבוד ונכנסתי לפרק חדש בחופשת הלידה: אני ואגם ״נגד העולם״, כאשר היום שלנו כולל הנקה, חיתולים ושינה. המעבר ללחיות לצד אדם שהולך כל יום למשרד ונמצא באנרגיה של עשייה, בזמן שאני נשארת בבית, מאתגר עבורי מכמה סיבות;
קודם כל אני מתגעגעת אליו. לפני רגע היה לי ולאלון מלא זמן ביחד, עם שגרה נוחה ושפע של זמן זוגי, ופתאום כל התשומת לב שלנו הולכת לילדים ואין לנו זמן לשיחות שהן לא על לוגיסטיקה.
בנוסף לזה, אני מקנאה בו. לא רק לאלון אני מתגעגעת, אלא גם לעבודה שלי. גם אני רוצה לחזור לפגישות, גם אני רוצה לעלות לשיחות זום בהן דעתי חשובה, גם אני רוצה לבנות תוכניות ולהציג אותן לאנשים.
אבל הכי מאתגר זה שאני מרגישה כאילו יש לי פיצול אישיות כי למרות הנ״ל אני עוד לא באמת רוצה לחזור לעבוד: אני רוצה להניק, אני רוצה להיות נוכחת , אני רוצה לעצור . פרדוקס. זו תחושת מירמור שמהולה בבלבול מביך.
אני מזהה את התחושות האלו מחופשת הלידה הקודמת; הגוף מתחיל להרגיש כבד והמוח מתמלא בלופים של מחשבות קודרות. בחופשת לידה הקודמת המחשבות האלו בשלב מסוים התפתחו לבייבי בלוז שנמשך מספר חודשים.
הפעם הייתי נחושה לנקוט בפעולות מניעה.
כל יום כשאלון חזר השבוע ניסיתי שנדבר על זה, אבל לא מצאנו זמן; אחר הצהריים זה זמן ילדים, ובשעות הערב כבר אין אותי מרוב עייפות. אז יצא שבמקום שיחה זרקתי לו הערות כועסות, ואלו רק הוציאו ממנו התגוננות והרחיקו בינינו עוד יותר.
לקראת סוף השבוע המצב בינינו כבר הפך להיות בלתי נסבל והייתי חייבת לעשות משהו. שלחתי הודעה ללילך, המטפלת הזוגית שפעם הלכנו אליה, והזמן היחיד שמצאנו לדבר איתה זה ב8:00 בבוקר, אחרי שלביא כבר בגן, בזמן שאלון בדרך לעבודה. כך לא רק שלא הגענו פיזית (זה מורכב מידיי עכשיו), אפילו לא עלינו לזום: זו היתה שיחת ועידה!
בתחילת השיחה לילך ביקשה שנעדכן אותה באירועים האחרונים ובזמן שכל אחד שיתף את גרסתו, השני נכנס לו לדברים והתפוצצנו. בפיצוץ השלישי לילך קטעה אותנו; ״אני רוצה להציע דרך תקשורת אחרת לזמן שלנו הבוקר. אם זה לא יעבוד לכם אתם תמיד יכולים לחזור לריב אחרי השיחה , לריב זה ״פיתרון״ שאתם מתורגלים בו היטב והוא יחכה לכם.״
לילך הסבירה שאנחנו הולכים לעבוד עם שיטה שנקראת:״תקשורת מקרבת״. תקשורת מקרבת, שנקראת גם תקשורת לא אלימה פותחה על ידי הפסיכולוג הקליני דוקטור רוזנברג. המטרה שלה היא לסייע לנו לנהל את מערכות היחסים שלנו בצורה יעילה. היא נובעת מהתבוננות על האופן המוכר בו רוב בני האדם מדברים ומקשיבים זה לזה תוך שימוש בשיפוטים, האשמות ודרישות. כל אלו מקטינים את הסיכוי ליצור בין אנשים הבנה וחיבור. תקשורת מקרבת מציעה אלטרנטיבה על ידי שימוש בפרוטוקול שיח פשוט שמעודד חמלה וחיבור. הפרוטוקול כל כך פשוט ועובד כמו קסם.
אשתף אותו על ידי הדגמה של מה שקרה לי בשיחה עם לילך:
שלב ראשון- תצפית: בשלב זה לילך הנחתה כל אחד מאיתנו לשתף את החוויה שלו השבוע בתיאור נקי שמתייחס רק לעובדות מבלי שיפוט או פרשנות, למשל:״השבוע היית כל יום במשרד ואני נשארתי בבית.״
2.שלב שני-רגש- בשלב זה לילך הזמינה אותנו לתאר את הרגש שהחוויה עוררה בנו, לדוגמא: ״זה שהיית כל יום במשרד השבוע, גרם לי להרגיש געגוע, עצב ובילבול.״
3.שלב שלישי- צורך -בשלב זה כל אחד מאיתנו היה צריך לשתף מה הצורך שלו כרגע. למשל: ״אני צריכה שנבלה זמן ביחד ושתגרום לי להרגיש שאני עדיין מעניינת, גם כשאני לא עובדת.״
4.שלב רביעי- בקשה-בשלב זה היא ביקשה מכל אחד מאיתנו לנסח בקשה ספציפית. במקרה שלי: ״אני רוצה שנמצא זמן כל יום לזמן זוגי.״
(שיתפתי פה רק את הצד שלי, אבל כמובן שגם לאלון השבוע היו רגשות, צרכים ובקשה ספציפית שנשמעה גם בסשן : )
בזמן שאחד מאיתנו שיתף והביע את עצמו, לילך הנחתה את השני להקשיב מתוך חמלה ואמפתיה. בחלק מהפעמים היינו צריכים לחזור על מה ששמענו שהשני אומר, כדי לוודא שהבנו.
התחלנו את המפגש במלחמה, וסיימנו אותו בשלום, וזה אך ורק על ידי זה שבאמת תיקשרנו.
זה גרם לי לחשוב על המשמעות האמיתית של תקשורת: האם יש מטרה אחרת לתקשורת חוץ מזה שהאנשים המעורבים בשיחה באמת ישמעו אחד את השני? כמה פעמים אני מעורבת בשיחות בו כל אחד מהאנשים רק זורק ומטיח דברים שהאדם השני בכלל לא מסוגל לתפוס או להבין. איזה ביזבוז של אנרגיה.
יש לכם עוד שיטות ומסקנות על תקשורת מיטיבה ובריאה? אשמח לקרוא אותכם.
שיהיה אחלה סופשבוע ושניזום תקשורת שהיא מקרבת, נרקיס.
Photo by Roman Kraft on Unsplash
