למי את.ה מצביע.ה בבחירות הבאות?

להלן ניסוי מחשבתי:

השנה היא 2032.

תחת אמתלה של מצב חירום כלשהו החליטה הממשלה במדינת ״צ׳לאלאלא״ להוציא חוק אשר מורה לכל האזרחים לצמצם את התקשורת שלהם לארבעה אנשים בלבד.

זאת לא כולל בני משפחה מדרגה ראשונה אשר איתם מותר לתקשר רק בסופי שבוע, ולא כולל חילופי דברים טכניים עם נותני שירות וכמובן שלא כולל את הפיד ברשתות החברתיות - שם היה מותר ואפילו רצוי לבלות שעות רבות, רק לא בהודעות אישיות למישהו מחוץ לקבוצת הארבעה.

היו אנשים עם משפחות גדולות אשר נהנו מההפקר,

היו גם אנשים שלא הזיז להם כי מזמן הפסיקו לתקשר מחוץ למסך,

אבל היו כאלו שעבורם החוק היה גזר דין מוות, כי הוא כפה עליהם לבטל את כל מה שהם אוהבים בחיים, למשל: מסיבות, הופעות מוזיקה, פגישה עם כל החבר׳ה סביב המדורה.

האנשים האלו לא התכוונו לוותר כל כך מהר.

בהתחלה הם ניסו לכופף את החוק בכל מיני דרכים: קבוצות טלגרם, מפגשים כביכול מקריים במכולת, שיחות בקודים ברחוב שייראו טכניות- אבל אנחנו בשנים של הגריד המלא של הבינה המלאכותית.

הכל מצולם ולכל ניסיון שכזה מיד נתפס: לא צריך אפילו משתפי פעולה, האח הגדול כבר נמצא בכל מקום ליטרלי.

אז בשלב הבא, האנשים החברותיים ניסו להיות אסטרטגיים.

הם אירגנו את החבורות לקפסולות של קשר כדי שאחד יוכל לעדכן את השני במצבם של האחרים וגם להעביר לו מסרים. דווקא זה עבד כי החוק לא הגביל נושאי שיחה אבל מה שהיה מפתיע זה שאחרי כמה חודשים כשהתקשורת עם אנשים מחוץ לרביעייה שלהם הפכה לבלתי אמצעית, הם כבר איבדו בה עניין.

האנשים האחרים הפכו להיות רחוקים מהעין ולכן גם מהלב.

מהר מהצפוי כולם, כולל כולם, פשוט התרגלו למספר הזה - ארבע.

אנשים התחילו לכתוב ביוזמתם פוסטים על איך החוק החדש מעמיק מערכות יחסים,

מאמרי דעה של אינטלקטואלים טענו שבעצם לכל אדם יכולות להיות רק ארבע מערכות יחסים משמעותיות וכל השאר זה רק סרק,

שיחות להוטות הוקלטו בפודקאסטים על איזו תקופה נוראית היתה בעבר כשכל אחד היה בקשר עם יותר מארבעה אנשים - כי זה מה שיצר תופעות של רכילות, מניפולציות ולחץ חברתי גדול ובעצם רק עכשיו נכנסנו לתקופת החופש האמיתי של האדם.

אבל מה שהיה קשה לכולם-ואף אחד לא דיבר על זה כי לדבר על זה היה כמו להגיד בקול רם מחשבות אובדניות- זה שעם ארבעת האנשים עליהם דיווחת בתור הקרובים הנבחרים שלך- עם ארבעתם-התחתנת.

אסור היה לשנות אותם אף פעם, אלא אם אחד מהם מת.

האמת הזאת יצרה כמה תופעות חברתיות נוראיות:

אנשים נואשים היו מלשינים על אחד מחברי הרביעייה שלהם כדי שיסתבך עם השלטונות, ייעלם ויפנה את מקומו ברביעייה.

עבריינים שילמו שוחד כדי לרשום אנשים גוססים כחלק מהרביעייה שלהם, מה שיבטיח להם משבצת פנויה בעתיד,

ואנשים שנתקעו ברביעייה נוראית (עם זוגיות שהתקררה או חבר ילדות שהפך לבלתי נסבל או שותף עסקי רעיל) פשוט החליטו שהם מוותרים על כל תקשורת אישית, והפכו להיות מתים חברתיים.

עד שיום אחד, כשמספיק סבל היה בעקבות החוק הזה, נשבו רוחות של מהפכה ברחוב וקמה מפלגה חדשה שהתמודדה בבחירות והתחילה לקדם את הרעיון הרדיקלי שנקרא: ׳חברות פתוחה׳- אנשים שיש להם חברות שאינה חתונה קתולית, שמותר להם לבחור בחברים חדשים, ולשנות את רמת האינטימיות עם חבריהם ולשחק בה לפי מה שהם מרגישים. עלו קולות רבים שקראו להם מסוכנים, שניסו למנוע מהם לרוץ אבל מנהיגיה התעקשו באומץ.

במצע שלהם היה כתוב שחברות תומכת בבני האדם רק בגלל שהיא חופשית: אפשר ללכת ואפשר לחזור. אפשר להתקרב ואפשר להתרחק. ברגע שהיא הופכת כפויה היא מאבדת את הקסם שלה והופכת לעול. אינטימיות, כל אינטימיות, לא יכולה לשרוד תחת אילוץ ,היא זקוקה למרחב של חופש וטעויות.

לא יודעת מה איתכם אבל אני הייתי מצביעה להם.

בקרוב יהיו בארץ בחירות שנראות לנו הכי גורליות בעולם.

אבל בפוליטיקה של העתיד יהיו פחות מאבקים על ביטחון או כלכלה, המאבק הגדול באמת יהיה על האנושיות שלנו, על התרבות שלנו- על מה זה בכלל אומר להיות בנאדם.

בזמן שאנחנו עסוקים בלריב על ׳פוליטיקה׳ השינויים האלו קורים בקצב מסחרר מבלי שאנחנו בכלל שמים לב.

במירוץ של הבינה המלאכותית- אני מצביעה לבני אדם.

שיהיה סופשבוע שקט, נרקיס

‍