מתי הפכנו את הלו"ז של החג למבחן קבלה חברתי?

עוד משבוע שעבר התחלתי להרגיש סטרס מבצבץ: תיכף יום העצמאות ואין לנו תוכניות מה לעשות במהלך היום עם הילדים.

״מה את עושה ברביעי?״ שאלתי כמה חברות בעדינות, בכל זאת יש משהו קצת פתטי בלא להיות מוזמנים לשומקום.

מגוון תשובות קיבלתי החל מאלו שעוברים בין מספר על האש-ים מרוב שמוזמנים להרבה, לאלו שמוזמנים למקום אחד אבל הם לא מספיק קרובים למארגן כדי להזמין גם אותנו, ועד לשוקיסטים כמוני שנזכרו לתכנן רגע לפני.

בתחילת השבוע כשעוד לא היתה לנו תוכנית ברורה, ניסיתי לפענח מול עצמי למה בעצם כל כך חשוב לי להיות עסוקה בחגים ומועדים? הרי כשאנחנו נוסעים לחופשות- ימים שלמים אנחנו יכולים להיות רק בפורום שלנו עם הילדים, ותמיד אפשר ללכת לים או לעשות איזה טיול בשמורה.

כשהסתכלתי על זה בכנות הבנתי שמבחינתי להיות בנאדם שיש לו תוכניות בתאריכים כאלו, זה מסמל בנאדם שהכל ״בסדר״ איתו, בנאדם ״מסודר״, בנאדם ״חזק״.

התוכניות האלו בחגים ומועדים עוטפות אותי במספיק שכבות כך שאף אחד לא יכול להסתכל לי על מה שיש שם (או אין שם) בפנים.

יש עוד כל מיני שכבות שאני באופן לא מודע מקפידה לעטוף את עצמי בהן.

למשל מבחינה תעסוקתית - שתמיד תהיה תשובה מספיק מעניינת ל״על מה את עובדת עכשיו?״

או מבחינה זוגית- תמיד להראות שהכל ממש אחלה בינינו, גם בתקופות יותר קשות

או מבחינה הורית- שגם ברגעים קשים עם הילדים, הכל תחת שליטה.

שהכל בסדר, שהכל מתנהל על מי מנוחות, שמשברי העולם הפוקדים אותנו לא נוגעים לי, כי אני הרי מעל הטבע ומעל הלב שלי גם, ואני בעצם בכלל לא בת אדם ולא מפה.

ואז הגיע יום הזיכרון. ומחשבות על החבר שכבר אינו, ושירה בציבור בקיבוץ, וכל סיפורי הנופלים, ואני בוכה, ואני מתפרקת, ואני גם קצת נשברת, ובעקבות זאת לכמה שעות אני סוף סוף משחררת מההחזקה הזאת של ה״הכל בסדר״, ״אני חזקה״, ״אני מסודרת״, ״אני מוזמנת״, ״אני אחת שיודעת.״ ליום אחד הפסקתי להסתתר מתחת לשכבות. הפסקתי לחפש ביטחון מאחורי התדמית של החזקה. ואז גם כבר לא היה לי אכפת ממה שנעשה ביום העצמאות, לא היה לי צורך בתוכניות.

וכמובן שמהמקום הזה גם הגיעו תוכניות…אבל הן כבר לא הגדירו אותי.

שכחתי כבר עד כמה משחררת הירידה מעמדת השמירה של השליטה והביטחון המזויף.

אין ביטחון, כולנו בתוך תוכנו שבורים.

ההסכמה להיות שבורים, ההכרה בכך שכאלו אנחנו - זה הביטחון הכי טוב שיש.

השבר, כשאנחנו בכנות מולו הוא מקור הזנה, הוא תעודת הביטוח היחידה שלנו.

יום העצמאות ״שמח״ לכולם, כבר חשבתם מה אתם עושים בשבועות?

נרקיס  

‍