תשומת לב היא המטבע היחיד שיש לנו

חברה שלי, דניאל, תמיד שולחת לי את הסרטונים שהכי מעניינים אותי באינסטגרם:

סרטונים עם זוויות חדשות להסתכל דרכן על הטרללת של העולם, עם רעיונות שפותחים לי את הלב ועם דברים חשובים להיזכר בהם.

בפיד שלי לא מופיעים הרבה מהסרטונים כאלה.

אצלי יש בעיקר כל מיני פוסטים שמנתחים את המצב ומתווכחים עם אחרים, פוסטים של רכילות על סלבז, ופוסטים על נשיות וכל מה שכרוך בה.

מה שמושלם באלגוריתם של הרשתות החברתיות זה שהוא לא טוב והוא גם לא רע, הוא פשוט מראה למה שאני מקדישה לו תשומת לב בימים אלו.

למזלי, האלגוריתם מגיב דיי מהר לבחירות שלנו ומספיקים ימים בודדים של התנהגות שונה בסושיאל, כדי שהפיד שלנו ייראה אחרת לגמרי.

אני כבר כמה ימים מנסה לשנות את האלגוריתם שלי על ידי שינוי הפוסטים שאני בוחרת לעצור ולקרוא. וואלה זה לא כלכך פשוט.

זה דורש ממני ללכת נגד האוטומט שלי ולא להתעכב על פוסטים שאני לא רוצה שיעניינו אותי (אבל הם כן מעניינים אותי!)

למשל כשמופיע לי איזה פוסט מקטב: הרבה חלקים מכורים מתוכי רוצים להתעכב עליו ולגלול אותו לאט לאט. השבוע תוך כדי קרא מתוכי קול הבחירה שלי- ״לאאאאאאאא, תגללי הלאה ומיד, כל שניה שאת פה היא דקות רבות של פוסטים נוספים שיהפכו לשעות של תוכן בפיד. זה בור והוא שחור!״

ולעומת זאת כשנתקלתי באיזה פוסט אחר שהרחיב לי את הלב, אני במודע לקחתי את הזמן, כדי לקרוא אותו לאט. אני כמו אומרת לצוקי: סבבה, אתה רוצה למכור עלי פרסומות? אין בעיה, הנתונים שלי ייראו טוב יותר למפרסמים כשאתה מראה לי פוסטים מאלו. עוד מאלו בקשה, תודה.

יש לנו מזל גדול שהמציאות היא אותו הדבר בדיוק.

גם למציאות יש פיד: יש עשרות אלפי גירויים בכל רגע נתון והמוח שלי מציף אותם לתשומת הלב, ל״פיד״ שלי, את הדברים שאני בדרך כלל שמה לב אליהם, לפי האלגוריתם שלי. זה כמו שהתחלתי ללמוד לנהוג ופתאום כולם היו ״נהג חדש״, או כשהפכתי לאמא ופתאום כולן עם עגלות.

אני כבר תקופה מנסה גם להשפיע במודע על הפיד שלי במציאות.

למשל כשמישהו מעצבן אותי, מפעיל לי את האגו ובא לי להתעכב על זה, בא לי להשתולל, בא לי להפוך את זה לשיחת היום שלי- במקום זה אני עוצרת רגע כי אני נזכרת שאם אני לא ״אגלול הלאה״ אני מלמדת את האלגוריתם של המציאות שזה מה שחשוב ביומיום, השטויות של האגו שלי, ואז הוא יביא לי עוד ועוד כאלה ולא בא לי. אז אני מחבקת את האגו החמוד שלי ונותנת לו תמיכה ופשוט ״גוללת״ הלאה.

ולעומת זאת כשקורה משהו נהדר וזכיתי לשים לב אליו, אני עוצרת. אני מתעכבת עליו באיטיות רבה ועם המון כוונה מכריזה כלפי האלגוריתם הפנימי שלי- זה נהדר, זה מקסים, תודה על זה, עוד מזה בבקשה.

תשומת לב היא המטבע היחידי האמיתי בעולם הזה, מבחינה כלכלית, מבחינה רוחנית, מבחינה רגשית.

מה שקובע זה איפה אנחנו שמות את הלב היקר שלנו. כדאי שנניח אותו עם כוונה כלפי מי שאנחנו רוצות להיות, כי זה מה שקובע את הפיד שנראה מסביבנו, שהוא החיים שלנו בכבודם ובעצמם.

שיהיה סופשבוע שקט ומלא כוונה, נרקיס.

‍