תפסתי את עצמי על חם במלכודת הקורבנות (וזה מה שקרה)
אתמול בבוקר כתבתי בעצבים בקבוצת וואטסאפ של חברות, שקשה לי שכל הסיפורים על הטיסה מדובאי לא הזכירו בכלל את שמה של טלי מנס ברקוביץ׳, האישה הגיבורה שהייתה הראשונה להבין מה קורה בטיסה ולהזעיק עזרה (ראו את הסיפור שלה מטה). מעבר לזה שמדובר בחברה, זה היה בשבילי שיקוף לכמה תמיד קל להתעלם מנשים ולשכתב כל סיפור באופן שמשאיר אותנו בתפקיד שחקניות המשנה.
אלא שלא שמתי לב שהקורבנות שלי, של להתלונן על זה ש׳ככה זה המצב ואין מה לעשות, זה מר גורלינו כנשים׳ היא גם חלק ממה שמנציח את המצב הזה.
אז תפסתי את עצמי בידיים והרמתי לטלי טלפון. אמרתי לה שאני רוצה שנספר את הסיפור שלה, כדי שכולם יידעו מה היא עשתה, איך קוראים לה וגם איך היא נראית. היא שיתפה אותי במה שהיה לה חשוב וגם שלחה לי תמונות שבעיניה מייצגות את הסיפור. יצרתי פוסט. נכון לרגעים אלו הפוסט הזה הגיע כבר למאות אלפי אנשים ואחר כך גם שותף בסטטוסים מצייצים שגם הגיעו למאות אלפי אנשים. סביר להניח שעד שייגמר סופשבוע, מיליון אנשים כבר יקראו אותו.
בנוסף, בלי קשר אלי, אתמול בבוקר מיכל פעילן כתבה על טלי והפוסט שלה הביא מבול של אנשים לתייג את הנשיא הרצוג אשר בתגובה החליט להמליץ גם על טלי מנס ברקוביץ׳ לקבלת אות הנשיא, אות שבהתחלה היה אמור להינתן רק לארבעה הגיבורים האחרים שהצילו את המצב, שהם כמובן נהדרים וראויים, אך מקומה גם כן להיכלל בנבחרת שלהם.
המהירות שבה הכל קרה הזכירה לי את מה שאני כל הזמן שוכחת: אנחנו לא צריכות לחכות שמישהו ייתן לנשים הזדמנות, ייראה אותן או יזמין אותן. אנחנו רק צריכות להסכים לעשות זאת בעצמינו.
כי נשים הן כבר מובילות, אנחנו רק צריכות לשים לב לזה ולהתעקש לספר את סיפורן. כשאנחנו עושות את זה, האדוות הן אדירות, כי העולם צמא לסיפורים נשיים שיאירו דרכים נוספות לפתור בעיות בעולם הזה.
אז לפניכם הסיפור של טלי ברקוביץ מנס כמו ששיתפתי בפוסט על הגיבורה שהצילה את המטוס:
״התרגשתי ביחד עם כל עם ישראל לראות את התמונות והשמות של הגיבורים המדהימים שהצילו את המטוס ומנעו אסון בקנה מידה שקשה לתאר, אבל חרה לי שעל הגיבורה בסיפור כמעט לא כתבו, וגם שכתבו במשפט את מה שעשתה עד היום קראו לה ׳אישתו של׳ בלי לציין אפילו את שמה וכמובן שבלי לפרסם את תמונתה.
זה הפריע לי לא רק בגלל שטלי מנס ברקוביץ׳ היא חברה, אלא גם כי זו תמונת מראה של החברה בה אנחנו חיות בה הגבורה של הנשים היא שקופה, כי היא נראית אחרת מאיך שהתרגלנו שגיבור בסרטים של הוליווד נראה.
אז הנה הסיפור של טלי מנס ברקוביץ המלכה:
במהלך הטיסה, היא ליוותה את הבת הקטנה שלה נינה לשירותים. בזמן שהיתה שם היא שמעה צעקות מתא הטייס. היא מיד תפסה את היד של הטייס משנה שישב עם הגב לתא שירותים ואמרה לו באנגלית ׳קורה שם משהו׳. הטייס משנה הסתכל עליה כאילו היא אישה מופרעת, תוך כדי שהוא מסתכל באייפד שלו בשאננות ולא יודע בכלל שקורה משהו. ואז טלי צעקה עליו שוב ׳משהו קורה שם׳ ואז הוא קם בזכותה ופתח את תא הטייס.
בשלב הזה טלי ראתה את הדקירות בפנים, ראתה את הטייס ששכב על הרצפה, ראתה שאף אחד לא היה על ההגה. מיד היא צרחה במטוס ׳תבואו לעזור , קומו!!!׳ בשלב הזה בעלה ועוד כמה גיבורים קמו ואז הם גילו שיש שני טייסים במטוס, הם צעקו להם לבוא ומשם הסיפור ידוע לנו.
כשאמרתי לה שהיא גיבורה, היא אמרה לי את המילים הבאות:
״למען האמת הבנות שלי הן הגיבורות האמיתיות.
כשהמטוס צלל למטה רק רציתי שזה יגמר והן לא יסבלו אבל המשכתי להגיד להן שאנחנו מוגנות ונצא מזה, אבל בלב לא באמת האמנתי בזה. הן כן האמינו. הגדולה שלי צעקה לי:״אמא תירגעי, את תמיד אומרת שאם נחשוב טוב יהיה טוב. ובאמת ניצלנו״
שנזכור שבכל סיפור שקורה יש אישה גיבורה ביחד עם הגבר.
עלינו לשים לב ולחפש את האישה הגיבורה, לשאול אותה את השאלות ואפילו להסכים לעמוד על הבמה ולספר את הסיפור גבורה של עצמינו- בשביל שהבנות שלנו יידעו כמה שהן גיבורות.
טלי כל מי שמכיר אותך בכלל לא מופתע. אבל הסיפור שלך מזכיר לנו גם את העוצמות שלנו. את מדהימה ואת השראה לאומית שאין לתאר.״
וכמו תמיד אני מזמינה אתכן להצטרף אלינו לחיה בסרט בגוף מלא ב13.10 כי זה עידן הגיבורות וזה הזמן שלנו לעמוד בקדמת הבמה ולהפסיק להסתתר.
חג שמח לכל הגיבורים והגיבורות שהם כולנו, נרקיס.
Related posts
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit.
תפסתי את עצמי על חם במלכודת הקורבנות (וזה מה שקרה)
התרגשתי ביחד עם כל עם ישראל לראות את התמונות והשמות של הגיבורים המדהימים שהצילו את המטוס ומנעו אסון בקנה מידה שקשה לתאר, אבל חרה לי שעל הגיבורה בסיפור כמעט לא כתבו, וגם שכתבו במשפט את מה שעשתה עד היום קראו לה ׳אישתו של׳ בלי לציין אפילו את שמה וכמובן שבלי לפרסם את תמונתה.זה הפריע לי לא רק בגלל שטלי מנס ברקוביץ׳ היא חברה, אלא גם כי זו תמונת מראה של החברה בה אנחנו חיות בה הגבורה של הנשים היא שקופה, כי היא נראית אחרת מאיך שהתרגלנו שגיבור בסרטים של הוליווד נראה.
המסקנה שלי מההורות בינתיים
ככה אנחנו יוצאים מהאשליה הזאת שאנחנו מפסידים כרגע באיזה משחק מדומיין ונזכרים שהחיים הם כמו חדר כושר בלתי נראה שבא ללמד אותנו מהילדות ועד הזיקנה לעמוד בעולם הזה בזכות עצמינו. כי בעולמינו המתפרק והנבנה מחדש, יותר מתמיד דרושים אנשים עם ביטחון עצמי אמיתי, שעומדים בזכות עצמם, שאפשר יהיה להישען עליהם ויוכלו להזכיר לאחרים גם כן לבטוח בעצמם ובקולם.
אמא, הם אמרו לי שאני לא יכולה לשחק איתם
אבל למה היינו חייבות להיוולד עם חור הזה בתוך הלב שמחפש מילוי חיצוני? למה לא נולדנו כבר מלאות? מדוע נגזר עלינו לעבור את הדרך המתישה הזאת של ללמוד לאהוב את עצמנו באמת? 38 שנה אני על כדור הארץ ועדיין אני לא יכולה לשאת סצינות של דחייה. לא כשזה עלי, לא כשזה על ילדיי, וגם לא כאשר אני נאלצת להיות זו אשר דוחה את האחר.
