אדם חולם רחוק רחוק, גדול גדול, גבוה גבוה, רחב רחב רחב
ובשביל להגשים חלום אדם צריך להיות שם ושם ושם,
לעשות כך וכך וכך,
ללמוד זאת וזאת וזאת,
להעז ולהעיז...
אבל אין שום בעיה, גורס לעצמו האדם, האקסל של החלומות סופג הכל.
ואז מתחילה לה הגשמה ונזכר האדם שהוא גם בנאדם.
ובנאדם לא יכול להיזרק לו סתם בעולם בלי לשלם מחיר.
פתאום יש לו ג׳ט לג,
לפעמים מרגיש בודד,
לא תמיד מרגיש שייך,
אחת לכמה זמן הוא מצטנן וצריך לנוח,
יום אחד הוא מפחד,
יום אחר הוא מבולבל, הוא צריך חיבוק ענק ענק כשהוא לא בטוח בדרך שלו.
במימד האסטרלי הכל תופס- וצבעוני - ואסוציאטיבי-
ובמרחב פה של האדמה יש לדברים קצב אחר.
ובשלב מסוים הוא נזכר שלא רק שהוא בנאדם- הוא גם בת אדם:
שפתאום מקבלת ווסת,
שזקוקה לשמוע את הילדים שלה נושמים בלילה,
שפעימות הלב שלה מושפעות באופן עמוק ממצב הרוח של הבן זוג שלה,
וככל שהיא בשלום עם זה יותר,
וככל שהיא זוכרת ונזכרת בטבע שלה, בטבע שהיא; משהו חזק הרבה יותר מראה לה את הדרך.
ואז מסתיים המאבק- והכל הופך להיות מאד מאד מאד רך.
שיהיה אחלה סופשבוע, שנאהב את האנושי שבנו. נרקיס.
