השבוע סוף סוף צפיתי בסרט: הכל, בכל מקום, בבת אחת, שגם זכה לאחרונה באוסקר. (זהירות ספוילר!!)
עלילת הסרט עוקבת אחר אוולין וואנג (מישל יאו), אישה סינית-אמריקאית, שמתפעלת מכבסה כושלת. בביקור במס הכנסה, נחשפת אוולין ליכולתה לעבור בין יקומים ונאמר לה שעליה להציל את היקום מהרס מוחלט.
תוך כדי שהיא מכילה בהדרגה את יכולתה לעבור בין כמה יקומים במקביל, מהר מאד מתגלה שהסיפור אינו על הצלת היקום, אלא על אהבתה של אוולין לבתה ולבעלה וברצון להתקרב אליהם. בסוף התברר שדרך אהבתה אליהם היא גם הצילה את היקום; אבל זה כמעט קרה כבדרך אגב; זה ממש לא היה העיקר.
הסרט הזה כלכך חזק, כי הוא מתמצת את מסקנת המסקנות;
רק האהבה היא העיקר.
אהבה פשוטה. כנה. לאנשים הקרובים אלינו ביותר. אלו שמקבלים אותנו כמו שאנחנו, שפשוט שם, אלו שטובים אלינו, שלפעמים נלקחים כמובן מאליו.
אין עיקר נוסף בחיים, והחיים כל פעם דואגים להזכיר לי את זה;
באובדן,
בלידות,
בפעם הזו בה כמעט איבדתי את שפיותי כי שתיתי כוס אחת יותר מידיי,
אפילו אתמול כששכבתי במיטה עם ראש כואב ואלון החזיק לי את היד; עצמתי עיניים וידעתי שהכל מתגמד כרגע ביחס לנוכחות האוהבת שלו.
כמה פשטות יש בדברים שהכי חשובים לנו בחיים.
בימים האחרונים נפלתי לשפעת מבאסת ואני רוב היום נחה במיטה. כשאני מסתכלת בפלאפון בין הרשתות החברתיות ואתרי החדשות, הכל נראה לי כמו היבהוב מרצד ומוגזם בכמותו. בהינתן החשיבה המעורפלת המאפיינת מחלה, המוח שלי משדר לי מראש על כל האיתותים האלו; עזבי אותך, את כרגע לא בלופ.
משהו בתוכי זוכר כעת שבמילא כדי שיהיה לי משהו להציע למישהו שם בחוץ, מוטב שאמלא את עצמי במצבורי האנרגיה המגיעים מאהבתי, מהעיקר. האהבה שלנו יכולה לתמוך בנו אישית בעת התמודדות עם מחלה, ואני מאמינה שבכוונה משותפת, היא גם יכולה לרפא חברה שלמה הסובלת ממחלה קולקטיבית.
האמת היא שאני ממש בונה על זה.
שיהיה אחלה סופשבוע, שנתרכז בעיקר ושנהיה בריאים! נרקיס.
Photo by Element5 Digital on Unsplash
