״אני חולה, אני לא אצליח להגיע״, ככה הודיעה לי שותפה שלי לפרויקט שעבדתי עליו כמה חודשים יומיים לפני שהוא התקיים. כל הצד האדמיניסטרטיבי והלוגיסטי של הפרויקט היה אצלה, כל הקשר עם הספקים, כל הדברים שהכי מלחיצים אותי ומוציאים אותי מהיכולת להתרכז באלמנט שלי, במיוחד בפרויקט הזה - היא חטפה קורונה, ואין מה לעשות-היא באמת לא יכלה להגיע.
איכשהו בכל דבר משמעותי שעשיתי בקריירה, בעיקר כשזה נעשה בפעם הראשונה, משהו בנסיבות החיצוניות השתנה לחלוטין ברגע האחרון:
כשדיברנו בועידת האקלים, הנהג מונית עשה טעות בדרך שגרמה לנו כמעט לאחר לפרזנטציה של עצמינו (ולרוץ כל הדרך אליה תוך כדי שיש לנו עציצים בידיים. הגענו ממש מזיעות),
לפני ההשקה של הספר בארה״ב היתה בעיה בויזה של אגמי, פיספסנו את הטיסה ובעקבות זה גם פגישה ממש חשובה שהתכוננתי אליה מספר שבועות,
כשהוצאנו את הריטריט הראשון של דאבליו, מזג האוויר היה קר ממה שצפינו והפך את האוהלים בחוץ ללא רלוונטיים עבור המשתתפות,
ועוד ועוד ועוד- יש לי סיפורים כאלו גם מהצופים, מהבגרויות בתיכון, מהפעם הראשונה שחגגתי יום הולדת לילדים שלי.
לקח לי הרבה שנים ללמוד שכשזה קורה, מה שאני צריכה לעשות זה בדיוק ההיפך מהאינסטינקט שלי:
הגוף רוצה להילחץ, האגו רוצה להדק שליטה, השכל רוצה להתווכח עם המציאות...
אבל במצבים האלו החיים מבקשים מאיתנו ל ה ר פ ו ת. לגמרי.
לסמוך על השינוי, על התנועה.
אני לא מדברת על ריפיון או פאסיביות (למרות שאפילו אלו אפקטיבים לפעמים למרבה ההפתעה!)
אלא על נקיטת פעולות - אבל ממקום של רוגע, של זרימה, של גמישות, זה השפגט הזה שלא ידעת שאת מסוגלת לעשות, זה הדיוק הזה שאם הכל היה עומד על שמרו לא היית מבינה שאת נדרשת לבחור בו כרגע.
זה לשחרר.
הדברים הכי קטנים ושגרתיים, והכי גדולים ומשמעותיים בחיים - דורשים מאיתנו הרפיה.
ובעיקר כשנדרש מאיתנו לפרוץ דרך וללכת מעבר לאוטומטים שלנו:
כשאנחנו חושבות על לשבור תקרות זכוכית אנחנו מדמיינות פטיש גדול, אבל תחשבו על הרחם של האישה שנפתח בלידתה - זו ההרפיה לתוך זרם החיים שמאפשרת לתינוק להיוולד, ולא שומדבר אחר.
וזרם החיים הזה…תקראו לו איך שתרצו (היקום, האלוהים, האנרגיה…)- אין עוד אחד מלבדו.
בתקופה חסרת וודאות כמו ימים אלו, כל אחד מאיתנו עושה מה שיכול ותוך כדי נראה שלא נותר לנו אלא להרפות.
איך אתם יכולים ליישם את זה בחיים שלכם עכשיו? מוזמנים לכתוב לי, אשמח לקרוא אתכם.
שיהיה סופשבוע שקט, נרקיס.
משאבי השבוע:
1.היום פרסמתי שיחה במשחקות באש עם צביקה עינב, מייסד אבא חטוב, דיברנו על איך בעלי עסקים יכולים לדייק עצמם ולייצר הכנסות בימים אלו. רמז: אל תבנו על המענק מהמדינה. ניתן להאזין כאן.
2.מקום שמאד תמך בי בעשור האחרון בלימוד הרפיה לתנועה הטבעית שלי זה מרכז לואהריה. הם פותחים מחזור חדש של לימודים בתחילת מרץ, ואפשר להירשם למפגש המבוא ללא עלות בלינק הזה.
3.ציטוט השבוע, הפעם מספר תהילים
״הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ.״
