אני אוהבת חגים אבל אני מוצאת שמשהו בי תמיד צריך להתאושש אחריהם. סיימתי את השבוע הזה מותשת; כואב לי הגב מהזמן הממושך בו הרמתי ילדים, העיניים עייפות מהניסיון לקרוא הבעות פנים של אנשים שלא פגשתי הרבה זמן, אפילו האוזניים זקוקות למנוחה מרעש הזיקוקים וההופעות. אני כלכך אוהבת את החיים ואת האנשים שאני פוגשת בהם שתמיד בא לי לטרוף הכל בבת אחת ואז אני מגיעה לאפיסת כוחות.
לדעת להשקיע אנרגיה בצורה מדויקת ולחלק את הזמן שלנו נכון זו אומנות שדורשת כוונה רבה:
לפני כמה שנים מישהו שאני מכירה זכה להצטרף לקבוצה מצומצמת של אנשי עסקים שפגשו את הדלאי למה. כל אחד מהם קיבל רשות לשאול אותו שאלה אחת. חברי, איש עסוק שמעסיק אלפי עובדים ומגדל עם אשתו שלושה ילדים שאל אותו: ״מהי הדרך הכי נכונה לאדם לחלק את הזמן שלו?״ להפתעתו, התשובה של הדלאי למה היתה מאד פרקטית; ״ידידי, בכל יום יש 24 שעות. המלצתי היא לחלק אותן לארבעה חלקים; 6 שעות מוקדשות עבור שינה,
6 עבור זמן תירגול מדיטציה או כל פעילות שעושה לך טוב עם עצמך (למשל; תפילה,ספורט,קריאה, כתיבה)
6 שעות למשפחה/חברים בשעת צרה
ו6 שעות לעבודה ופגישות עם חברים שאינם בשעת צרה״
״רק 6 שעות לעבוד מידיי יום זה קצת מעט לא? ועוד לשלב בזה מפגשים חברתיים?״ חברי ניסה לחלץ עוד שאלה.
״לא כשאתה פועל לפי ההמלצה הזאת. בחלוקה כזאת הנפש שלך תהיה כלכך מסופקת שכל דקה שלך תהיה הרבה יותר יעילה.״
העצה שלו נשארה איתי, אך עדיין לעיתים מאתגרת ליישום.
איך אתם מחלקים את הזמן שלכם? אשמח לקרוא אתכם.
שתהיה חזרה לשגרה מוצלחת, נרקיס
