עמדתי מולם והצגתי את החזון שאני רואה לנגד עיני.
אמנם אני לא מבינה בנושא שדיברתי עליו יותר מידיי אבל התשוקה שלי מילאה את כל החדר ואפילו הסקפטי ביניהם לא הצליח שלא להקשיב לי.
אחרכך, בתורו , הוא יגיד שזה אמנם רעיון טוב, אבל מוטב שמישהו יותר מנוסה בתחום יוביל פרויקט כזה איתם.
״את יכולה לייעץ לנו קצת מהצד.״
ואכן זה התחיל ככה; אבל לא טבעי לי להיות מהצד ובטח שלא קצת.
אז בכל פעם שהבאתי את עצמי ״יותר״ ו״במרכז״ - קיבלתי את המבט הזה שאני מכירה טוב. זה שאמור להזכיר לי את ״מקומי״, לסמן לי ״תקטיני״. וזה בהתחלה מעט מביך אותי; ״זה לא נראה טוב כשאת דוחפת את עצמך..״ אומרת המבקרת הפנימית.
אבל אז אני נזכרת;
כל איש מקצוע מנוסה ואפילו כל מאסטר- היה בהתחלה טירון,
שדחף את עצמו במעלה ההר,
מבלי ששום אישור ניתן לו
אלא רק תשוקה וסקרנות שלא תלויות בדבר.
וגם כל יצירת אומנות מתחילה ברעיון בוסרי, תמים ולא ברור.
אז לאחרונה ישבה מולי מישהי כזאת, לא מנוסה שמקדמת בהתלהבות רעיון מקסים. וראיתי איך גם אני נופלת לתפקיד ״כבאית האש״ שלה עם השאלות הסקפטיות שלי שמבלי לשים לב באות להוריד אותה ולהוכיח לה שהיא ״עוד לא מבינה״ ו״לא מספיק״ ואולי ״קצת״ ו״מהצד״. אז במקום זה- עצרתי את עצמי באמצע וסגרתי איתה שיתוף פעולה. כי תכלס יש לה אחלה פרויקט וכולנו צריכים את הדלתות הראשונות האלו.
ואיך אתם בתוך זה- האם אתם נותנים הזדמנות גם ליהלום לא מלוטש? כי כשבוחרים נכון- אלו ההשקעות הכי טובות.
שיהיה אחלה סופשבוע , יאללה תגבירו. נרקיס
Photo by Michael Kohlegger on Unsplash
