אני נוהגת לשתף פה תובנות שפיתחתי במשך השבוע, אך בימים האחרונים עלו בתוכי יותר שאלות מתשובות, אז החלטתי לשתף בכנות כמה מהשאלות שבוערות בי. במידה ויש לכם תשובות או מחשבות בנוגע לאחת מהן, אשמח שתגיבו לי במייל חוזר ואוכל ללמוד מכם.
- האם אנחנו יכולים להאמין לתקשורת? אני לא מצליחה להבין האם התקשורת בישראל היא אכן מקור אמין לחדשות. כששירתתי בחיל המודיעין, בתקופות של מלחמה הייתי חווה את הפער הגדול בין מה שהיו מספרים לנו למה שהיו מספרים לאזרחים, ומשם פיתחתי איזו אמונה:״אסור להאמין לתקשורת״. אבל עם השנים יצא לי להכיר עיתונאים, לשתף פעולה עם פלטפורמות מדיה, והתרשמתי שלרוב האנשים המעורבים יש כוונות טובות ורצון כנה להביא לציבור את החדשות. אנחנו בימים דרמטיים שחשוב להבין בהם מה באמת קורה, ואני תוהה מהם מקורות המידע האמינים ביותר בימים אלו?
ואם מדברים על מקורות מידע אמינים:
- איך זה יכול להיות שהבורסות בעולם ממשיכות לעלות? אני יודעת שיש גם כמה נפילות קטנות פה ושם, אבל בגדול המגמה כרגע היא שבארצות הברית ובישראל ההייטק מתפוצץ, ואני מבינה שהשילוב של זה שריבית ירדה, ויותר עסקים עוברים לאון ליין, הכסף מנותב לטכנולוגיה אבל איך זה יכול להיות שלא מדובר בבועה? יש כרגע בישראל 940,000 מובטלים, יותר ויותר משפחות נכנסו בשנה האחרונה למצוקה כלכלית ותלויות לחלוטין בקיצבאות, ייתכן שהכלכלה שלנו בנויה בצורה כזאת שבה נתון כזה לא משפיע על כלל התעשיות והקבוצות בחברה?
ואם מדברים על קבוצות בחברה:
- איך אפשר להגיע להבנות ושיתוף פעולה עם החברה החרדית בתקופה מורכבת שכזאת? מאז שאני זוכרת את עצמי, החברה החרדית עוררה בי השראה גדולה: השבטיות, הלכידות, העזרה ההדדית, האמונה במשהו גדול והליכה אחריו בצורה מתמסרת. בעבר האנושות היתה חיה בשבטים קטנים, וכל שבט ניהל את עצמו איך שראה לנכון, יש בזה המון הגיון וחופש. אבל היום אנחנו מאוגדים במדינת לאום: מתחלקים באותם בתי חולים, באותו צבא, באותו תקציב. וזה יוצר קונפליקט רב והמון כעס. איך אפשר להגיע להבנה ולכידות עכשיו בנוגע להתיישרות עם הכללים המוסכמים של התקופה, מבלי כעס ומלחמה ועם כבוד הדדי למערכות האמונה הן של החילונים והן של החרדים?
ואם מדברים על הצורך בכבוד הדדי:
- איך מגיעים לשלום מגדרי? אחרי מקרה הרצח של דיאנה רז והפגיעה שקים אריאל ארד שיתפה, הרגשתי השבוע ברשתות כאילו מתנהלת מלחמה בין גברים ונשים, ושני הצדדים מופסדים מראש. נשים מופסדות וכואבות את כל האלימות, חוסר שוויון הזכויות, והדיכוי אשר מתמשך כבר שנים רבות. גברים מופסדים מראש על כך שהם לא מצליחים להבין איך נשים מרגישות, וחווים שיש נגדם טענות והאשמה מראש, גם אם הם באופן אישי לעולם לא עשו שומדבר אקטיבי כדי לפגוע בנשים. צפיתי השבוע בכמה דיאלוגים שניסו להתקיים בין גברים ונשים, וזה היה כמו לצפות בשדה מוקשים. מהי הדרך הכי טובה לקיים את הדיאלוג המגדרי ולחיות חיים משותפים בתקופה נפיצה שכזאת?
ואם מדברים על חיים משותפים:
- מהי הדרך הכי נכונה לנהל את החיים שלנו עד שנתגבר על מגפת הקורונה? קיימים חילוקי דעות לגבי הדרך הכי יעילה להתגבר על המגיפה: האם זה חיסון של כל האוכלוסיה, האם נכון להשתמש בסגרים, האם לחכות לתרופה, האם ללכת במודל השוודי וכו. אבל אין ויכוח על זה שאנחנו חייבים להתקדם למצב שהתגברנו על המגיפה, כי החיים לא יכולים להימשך בצורה כזאת לאורך זמן. המצב הזה כבר נמשך כמעט שנה(!). חודשים מעבר למה שרוב האנשים ציפו. יכול להיות שהוא ימשיך שנה נוספת? או חודשיים? או שנתיים? האמת היא שאף אחד לא יודע. בינתיים מערכות החינוך חצי סגורות מבחינה פיזית, עסקים רבים לא יכולים להיפתח, ואנשים רבים נמנעים מלפגוש את המשפחות והחברים שלהם. מהי לדעתכם הדרך האחראית ביותר לחיות עד שאנחנו אחרי המשבר הזה? בהינתן העובדה שהאחריות שלנו נוגעת גם למגיפה וגם לבריאות הנפשית והכלכלית שלנו כחברה.
מצפה לקרוא אותכם, שיהיה אחלה סופשבוע ושנמשיך לשאול.
Photo by Emily Morter on Unsplash
