אתמול בלילה כבר שכבתי עם עיניים עצומות בחדר עד שנזכרתי. *יט… לא נעלתי את הדלת. מיד זינקתי מהמיטה ועשיתי את הסיבוב נעילות הקבוע; דלת, חלונות, וילונות. כשחזרתי לחדר חשבתי לעצמי שזה משעשע כמה אני מרגישה רגועה כרגע כשבפועל ההגנה שניתנת לי מהפעולות האלו היא אשליה מוחלטת.
דלת נעולה לא מגינה משריפה- ואתמול בערב הייתה אחת כזאת באיזור הבית שלנו.
דלת נעולה לא מגינה מפיגוע- ואתמול בערב היה אחד כזה, מזעזע וטרגי שגבה קורבנות.
דלת נעולה אפילו לא מגינה מגנב-זה ידוע שמי שבאמת רוצה להיכנס מוצא את הדרך.
דלת נעולה עושה רק דבר אחד והיא לתחזק את אשליית השליטה שלי.
כשאני שומעת את הבן שלי בן השלוש צועק בתיסכול על למה אין עכשיו אפשרות ללכת לבריכה כי יורד גשם,
או למה מתנגנת פרסומת ביוטיוב במקום שיתחיל מיד סמי הכבאי- אני זוכה לחזות בשידור חי ברגעי ההתפכחות הכואבים שיש לבני האדם מאשליית השליטה.
את חוסר השליטה שלנו על מזג האוויר אני יודעת להסביר לבני דיי בקלות, אבל את חוסר השליטה שלנו על כל השאר- גם אחרי 34 שנים של ניסיון פה בכדור הארץ, אני כל פעם שוכחת מחדש.
בסצינה בלתי נשכחת מהסרט אינסטינקט, תוך כדי שאית׳ן, האנתרופולוג העצור שמואשם ברצח, לופת בחוזקה את תיאו, הפסיכיאטר שמתשאל אותו בתא שלו- הוא צועק עליו: אם תצליח לענות על החידה שלי נכון אני אשחרר אותך, ואם תטעה- אשבור לך את המפרקת ואתה תמות. הנה החידה: מה לקחתי ממך עכשיו בזה שאני מחזיק אותך ככה מבלי לתת לך לזוז?״
תיאו שיודע שלאית׳ן אין מה להפסיד ושיכול להיות שאלו יהיו רגעיו האחרונים, דומע ורועד, ותוך כדי כותב:
״את השליטה שלי.״ למשמע התשובה אית׳ן רותח מכעס וצועק לו לאוזן:״אתה באמת חושב שיש לך שליטה בחיים האלה?? על מה אתה שולט בדיוק? על טמפרטורת המזגן באוטו שלך כשאתה נוהג? או אולי על הווליום של המוזיקה שאתה שומע? על מה בדיוק עוד אתה שולט?? יש לך ניסיון אחרון לענות נכון ולהישאר בחיים- מה לקחתי ממך?״
ואז תיאו, שנראה שעכשיו מבין את כוונתו של איתן, כותב על הדף:״את האשליות שלי.״
ומיד הוא משוחרר מלפיתתו.
אנחנו יכולים לבחור להגביר את הווליום, או לשנות את צבע החולצה: אבל על כל מה שחשוב באמת אין לנו שליטה. כולנו יודעים שאית׳ן צודק, ובכל זאת כל כך קשה להכיל את זה. ההכרה בחוסר האונים המטורף שלנו יכולה להיות מטלטלת ולהכניס לדיכאון.״אז מה הטעם בלנסות? בלקום בבוקר?״ .
אבל אנחנו יכולים גם לקחת את זה לכיוון אחר: אם אין לנו שליטה על כלום, כל דבר שיש לנו בחיים עכשיו הוא בגדר נס, מתנה, אהבת חינם-היישר מהבריאה.
הבריאות שלנו- היא נס.
המשפחה שלנו- נס החיים!
זה שיש לנו בית- נס ענק.
מדינה לחיות בה- נס משוגע!.
אוכל, קורת גג, חופש ביטוי, יכולת להזיז את כל האיברים בגוף, לחשוב בצורה קוהרנטית, חמישה חושים- נס, נס, נס , נס, נס, נס.
אפשר לחיות בפחד וחרדה מחוסר השליטה שלנו,
אבל אפשר גם לשחרר חגורות, להוקיר תודה ולהנות ממה שיש-כל עוד יש אותו. להתחיל להאמין בניסים.
יש משהו משחרר בלהיזכר שבעצם העולם לא נמצא על הכתפיים שלנו, זו הצגה שזזה בקצב משלה, ואנחנו שחקנים פה בדרך, עם החופש לבחור בחירות דיי שוליות, עושים במסגרתן את הכי טוב שאנחנו יכולים.
איך אתם מתמודדים עם חוסר שליטה? אשמח לקרוא אתכם.
שיהיה סופשבוע רגוע ובטוח, נרקיס.
Photo by Alistair MacRobert on Unsplash
