לאחרונה חיפשתי קובץ מוזיקה שזכרתי שאלון שלח לי בעבר הרחוק, באחת מהשנים הראשונות של הזוגיות שלנו. לא זכרתי בדיוק באיזו שנה מדובר אז הלכתי לתיבת המייל ודגמתי בצורה רנדומלית מיילים בין 2012-2014. מהר מאוד שכחתי מהקובץ שחיפשתי וצללתי לתוך המכתבים בינינו, זה היה כאילו קיבלתי טרמפ על מכונת זמן, והעבר צפן בתוכו מסר חשוב עבורי!
גיליתי שבעבר כל ההתכתבויות בינינו, גם על העניינים השגרתיים ביותר, היו מכתבי אהבה! לא זכרתי את זה.
ביטויים כמו:״יקרה שלי״, ״את מאירה את חיי״, ״את האדם הכי מיוחד שיכולתי לבקש״ היו שגרתיים במיילים ממנו,
וביטויים כמו:״אני נושמת את האהבה שלך פנימה״, ״אני נמסה ממך״, ״בבקשה אל תשתנה.״ חזרו על עצמם במכתבים ממני.
לא מדובר בחודשים הראשונים של הקשר, אלא בשנים הראשונות- כל אלו שקדמו ל…הפיכתנו להורים.
הרגשתי כאילו אני אנתרופולוגית במסע זמן, אז מיד ביקרתי בוואטסאפ (שהחליף את תפקיד המייל בתקשורת בינינו) ושמתי לב לביטויים שחוזרים על עצמם כיום:
ממנו: מי מאיתנו אוסף היום? , היא אכלה כבר?, אני צריך שנמצא זמן ל…
וממני: מתי אתה חוזר?, אני עייפה, זה לא בסדר ש…
מיד שלחתי לאלון צילומי מסך של כל הראיות מהמסע שלי בזמן והיה ניכר מהאימוג׳ים שהוא שלח לי שגם אותו הם הפתיעו. ״אז מה, נחזור לכתוב מכתבי אהבה?״ שאלתי באותו הערב כשנפגשנו, והוא חיבק אותי, נתן לי נשיקה אוהבת ושם עלי יד. אחרי כמה רגעים שמעתי את אגם מתחילה לבכות, אז קמתי מהרגע האינטימי הזה שנוצר כדי לבדוק מה קורה איתה. כשהגעתי לעגלה ראיתי שהיא בכלל ישנה,
פתחתי את החלון וחיפשתי את הרעש שקרא לי ואחרי דקה גיליתי: קול הבכי הדמיוני שהקים אותי היה עורב מבחוץ (!).
וכאן בעצם קיבלתי מסר ישירות מההווה: להבת האהבה ביני לבין האיש הזה לא כבתה, למזלינו היא אפילו לא נחלשה: אבל המערכות כל כך דרוכות כלפי הילדים- שהיא בהחלט לא מקבלת את הטיפול ראוי, ולאורך זמן יכולות להיות לזה השלכות הרות גורל.
פעם שמעתי מרצה משתף שאחוז הגירושים הכי גבוה מתחלק לשני מועדים בחיי הזוג: או בשנה הראשונה אחרי לידת ילד, או בשנים אחרי שהילדים עוזבים את הבית.
המועד הראשון ברור- הקושי גדול מידיי על הזוגיות שבסוף נשברת,
אך המועד השני עצוב במיוחד- כשמתפנה לזוג זמן, הם מגלים שדה נטוש, מדבר, צמחיה נובלת שלא קיבלה שום השקייה במשך שנים- מה הם יעשו ביחד עם כל הזמן שנשאר? זה מאוחר מידיי.
ואני מבינה שבשנים האלו של ההתעוררות בלילה, החיתולים, והגינות שעשועים- זה לא רק כיבוי שריפות שצריך לעשות כדי להפסיק לריב, צריך ממש להיות גננים אוהבים של הקשר: כמה הוא עדין, כמה הוא דורש תשומת לב, כמה כשהוא משגשג כל הבית יכול להנות מהברכה.
אז אשמח שתשתפו אותי בדברים שאתם עושים כדי לשמור על להבת האהבה ביניכם תוך כדי הילדים,
ולאלון האהוב שלי- אתה יקר לי, אני אוהבת אותך, והמפתח ללב שלי הוא שלך.
שיהיה אחלה סופשבוע, נרקיס.
