להפסיק לחפש תשובות

לפני כמה שבועות הייתי בחדר בריחה בפורמט של הארי פוטר. זה היה מהחדרים האלה שכל פעם כשהיה נראה שאנחנו מתקרבים לתשובה, גילינו שיש עוד משהו לפתור: כפתור למצוא, מסמך להצליב, כישוף לדקלם בקול רם בזמן שמסתכלים לכיוון נ.צ ספציפי. לאחר קצת יותר משעתיים (שהרגישו כמו עשרים) סיימנו את החדר: מסופקים אך גם מעט מובסים- ציפינו שיהיה לנו יותר קל. ביציאה, איש הצוות עשה איתנו שיחת סיכום קצרה ושאלנו אותו למה הוא לא גילה לנו חלק מהתשובות במהלך הדרך. 

״עם הזמן בתפקיד הזה פיתחתי שיטה לזהות מתי אנשים נמצאים במצב שהם עוד כמה דקות פותרים את זה, אפילו אם הם כרגע מתקשים, ובמצבים האלו אני מעדיף שלא להתערב. ראיתי דרך המצלמות שאתם מסוגלים להתמודד עם הרוב בעצמכם.״ 

כמה הייתי רוצה ללמוד ממנו את השיעור הזה:  

לא רק כשלביא עושה פאזל ואני רואה שהחלק המתאים שהוא מחפש בתיסכול נמצא ממש מתחת לאף שלו, 

או כשאגם מנסה לתפוס את המוצץ ולהכניס אותו לבד לתוך הפה, 

אלא בעיקר על עצמי כשאני בצד השני: 

הדפוס הקבוע שלי במצב של חוסר וודאות הוא לחפש מבוגר אחראי שיגיד לי מה הולך לקרות:  

לפעמים זה מישהו שמיניתי לתפקיד של מנטור, 

לפעמים זה הפוליטיקאים או המומחים דרך החדשות,  

ואחת לשנה זה האסטרולוג או הקוראת בקלפים שאני הולכת אליהם לכבוד היומולדת שלי.

אפילו כשאני צופה בסרט אני מבקשת ממי שכבר ראה אותו שיספר לי מה קורה בסופו: העיקר שיפתרו לי את תחושת אי הנוחות שמגיעה עם חוסר הידיעה, אותה אני מתקשה להכיל הן עבור עצמי והן עבור אחרים. 

בספר: ״מכתבים מהעולם הבא.״ קיבלתי פרספקטיבה נוספת על מצבים אלו: דנה ניסן ונורית אלדר כותבות את התיקשורים שלהן עם אילן ז״ל, בעלה של דנה שנפטר לפני כמה שנים. בספר הן לכאורה מביאות את דבריו מהעולם הבא, דרכם הוא מנסה להסביר לנו, בני האדם, מה קורה אחרי המוות ומה הקשר שבין העולמות. לא צריך להאמין בעולם הבא או בכך שאלו באמת דבריו של אילן ז״ל כדי להתחבר לחוכמה שבמסרי הספר. 

״כמה היה לנו קל פה למעלה לו רק הייתם שומעים אותנו וגם מקשיבים לעצתנו. הכלל החשוב ביותר שלנו כאן למעלה הוא לא לפגוע לכם בתהליך ההתנסות שלכם, כדי לא לפגוע בלימוד.״ 

בספר אילן מכוון את בני האדם כיצד לנהוג במצבים של חוסר וודאות: במקום לחפש תשובות, יש לחפש רמזים. ממש כמו בחדר בריחה, שם כל תמונה או משפט יכולים להוביל לפיתרון, גם היומיום שלנו מלא ברמזים שמגלים לנו מה הצעד הבא. אם נתבונן נשים לב שלמרות שבתחומים מסוימים מעולם לא קיבלנו תשובה חד משמעית שאומרת לנו מה יקרה, בכל זאת הצלחנו ללכת כברת דרך, רק בעקבות רמזים.

 

רמז אחד, מוביל לצעד אחד, שמוביל לעוד רמז, שמוביל לעוד צעד- שמוליכים אותנו בנתיב שלנו.  

אפשר לחיות ככה חיים שלמים, ללא תשובות, רק צעד אחרי צעד. 

שיהיה סופשבוע מלא ברמזים. נרקיס

 

Photo by Anika Huizinga on Unsplash