בהיתי בדף וחשבתי; ״מה חשוב שאזכור עוד חצי שנה?״ 

במהלך פעילות במסיבת רווקות התבקשנו לכתוב לעצמינו מכתב שיישלח אלינו בדואר בעוד חצי שנה מהיום. 

אחרי כמה דקות של מחסור ברעיונות מתוחכמים, בחרתי בפשטות וכתבתי לעצמי טקסט שהכיל שלל משפטים שמנסחים באופן שונה את אותו הדבר; 

״לעצמי היקרה, הכל ממש בסדר.״ את עושה הכי טוב שלך, אין מה להילחץ אין טעם להיות קשה עם עצמך. את יכולה להיות טובה לעצמך ללא תלות בשום הישג חיצוני. מותר לך. אני אוהבת אותך.״ 

זה הזכיר לי שבמדיטציה שתרגלתי לפני כמה שנים הנחו אותי לחזור לעבר ולנהל שיחה עם עצמי כילדה. ״ילדה אהובה, הכל ממש בסדר איתך.״ אמרתי אז לעצמי של גיל 10. את רצויה, הגוף שלך יפה כמו שהוא- את לא צריכה לעשות דיאטות קיצוניות. כל מה שאת עוברת עכשיו, גם עם כל הבלבול והקשיים, הוא נורמלי ובסדר גמור. כמו שאת- זה ממש מעולה״. 

כשהבחנתי בדמיון הקיים בין מילותיי זה הכה בי; אם אני בוחרת לדבר ככה לעצמי בעתיד ובעבר- למה אני לא מתקשרת ככה עם עצמי שבהווה??? הקול הדומיננטי בתוך ראשי הוא בערך הפוך; אני מרבה להעביר על עצמי ביקורת, להזכיר שוב ושוב משימות שעוד לא נעשו, לחשוב על דברים שעוד לא הפכתי להיות, ולהציב תנאים שרק ברגע שיתקיימו יגיע לי לנוח. ככה לא אוהבים!  

אז לכבוד יום האהבה אני מזמינה את כולנו, כולל אותי, לדבר לעצמי שלנו במילים מקבלות ואוהבות בהווה; 

לעצמי היקרה, 

הכל ממש בסדר. 

את אחלה. 

את מתפתחת כל יום, 

מגיעה לך אהבה ללא תלות בדבר, 

את מתוקה, מקסימה,את ראויה לאהבה והערכה. 

כמו שאת- זה מצוין. 

אני אוהבת אותך 

מוזמנים להשלים טקסט עם משפטים נוספים, אם יש לכם כאלו אשמח לקרוא! 

שיהיה יום אהבה שמח, נרקיס. 

Photo by Giulia Bertelli on Unsplash