השבוע רוב הזמן כעסתי. בהתחלה כעסתי ממשהו שקרה בעבודה, אחרכך כעסתי על אלון, אחר כך מכתבה שקראתי, אחר כך שוב בעבודה ואחר כך שוב על אלון. שמתי לב שככל שאני יותר כועסת, אני יותר כועסת. זאת אומרת, זה לא שהכעס הוא איזשהו משאב מתכלה שאם רק נוציא אותו נרגיש מצוין ונתרוקן ממנו. להיפך-כל פעם שהכעס הוביל אותי הרגשתי מותשת ומובסת, ולמרות זאת המיינד שלי המשיך למצוא עבורי סיבות נוספות לכעוס, והגוף מיד התגייס לייצר את כל התופעות הפיזיולוגיות שנותנות לכעס לשלוט בחווית המציאות שלי. באופן כמעט קסום שמתי לב שהשבוע גם מיגנטתי אלי את כל האנשים הכועסים שהתנדבו להתמסר איתי בחילופי רטינות וסיבות נוספות לכעוס.
בשלב מסוים הבנתי שאני מכורה ושאם לא אעשה שינוי אני עשויה להעביר ככה חודש. שנה. חיים שלמים- כועסת.
בתורות רוחניות שונות יש אמת אחת קולקטיבית שחוזרת על עצמה בגרסאות שונות, והיא שכל אדם יוצר את המציאות של עצמו. ההסבר הכי מניח את הדעת שמצאתי לזה מדמה את המציאות כולה לשידור רדיו, כאשר לכל תחנה מאפיינים אחרים לגמרי. בתחנה אחת לדוגמא יש הרבה עבודה, בתחנה שניה מנוחה גדולה, בתחנה שלישית חיבוקים ואמון בין האנשים, בתחנה רביעית מלחמות וריבים. שידורי הרדיו זמינים להאזנה לציבור הרחב בכל רגע, והדבר היחיד שנתון לבחירתו של האדם זה התדר שבו הוא נמצא. התדר של האדם יממשק אותו לתחנה המתאימה אשר דרכה הוא מאזין למציאות, וזוהי מציאות חייו המשתקפת. אם רוצים לשנות מציאות ולהעביר תחנה, חייבים לשנות את התדר (״גלי הרדיו״).
קשה להפסיק גל של כעס.
רציתי וכל פעם הרגשתי שזה חזק ממני. ואז קרה משהו. אני לא יודעת אם זה בגלל הכוונה שהבעתי, או שזה פשוט היה רגע של חסד.
נכנסתי לפייסבוק וקראתי שיתוף של אישה. היא שיתפה על משהו קשה שהיא עוברת עכשיו, והיא שיתפה את זה בצורה כל כך אמיצה וחשופה, שזה מיד פילח לי את הלב והתחלתי לייבב. בכיתי שעה. את כל הכאב המוסתר שהפעיל את הכעס שלי כל הימים האחרונים בכיתי החוצה. זה היה כאילו מילותיה ידעו לפרוץ את מערכות האבטחה של הרגש שלי, ופשוט הצילו אותי מעצמי. ובאותו רגע- השתנה לי התדר וכבר לא כעסתי.
לא על העבודה, לא על הממשלה, ולא על אלון.
ובאופן קסום- האנשים הכועסים שסביבי התחילו לחייך או נעלמו לגמרי.
והכל התרכך.
אני בתחנה אחרת, העברתי ערוץ.
באיזו תחנה אתם נמצאים עכשיו? ולאיזו הייתם רוצים להעביר? אשמח לקרוא אתכם.
שיהיה אחלה סופשבוע, שנהיה בתדר המיטיב איתנו. נרקיס.
Photo by Hello I'm Nik on Unsplash
