מחר אלון ואני נציין שבע שנות נישואים. כשהתחתנו סיכמנו שכשנחגוג שבע שנים נעצור ״לחדש את נדרינו״. כשהתחלתי לחשוב על זה, גיליתי שנדרי נישואין הם נדרים שבני זוג אומרים זה לזה במהלך טקס חתונה נוצרית, ואילו אנחנו התחתנו בחתונה יהודית ברבנות. בנוסף, גיליתי שהטקס היהודי שערכנו בזמנו כלל בתוכו כל מיני הסכמות שלא ממש הייתי מודעת אליהן, כנראה זה קשור בזה שהתחתנתי צעירה : ) למשל:
במקרא מוגדרות שלוש חובות בסיסיות של הגבר כלפי האישה: מזונות, ביגוד ויחסי אישות. חז"ל הוסיפו: רפואתה, פדיונה וקבורתה. המחויבויות של האישה כלפי הבעל הם מעשי ידיה(כביסה, כלים, הנקה, סידור המיטה ועוד), מציאתה, פירות מנכסיה, וירושתה. חובה נוספת של האישה היא סיפוקו המיני של הבעל בעת שירצה, וכן גם בשנה הראשונה לאחר הנישואים מצווה הבעל לשמח את אשתו: לכן גם נוהגים שלא יתרחק מהבית למשך יותר מיממה…
זה לא שאני טוענת שאני לא מסכימה עם אף אחת מהחובות האלו, חלקן בהחלט רומנטיות למדיי, אבל אם כיום הייתי מנסחת הסכמות ביחד עם אלון, היינו מחליפים חלק נכבד מהסעיפים הנ״ל בסעיפים אחרים.
כששאלתי את עצמי אילו הסכמות אני רוצה להציע לאלון מהצד שלי בטקס המחודש, עלו לי כל מיני מילים יפות כמו: כבוד הדדי, תקשורת כנה, פירגון… כתבתי אותן לעצמי וחשבתי על זה עוד לפני השינה.
בלילה חלמתי את החלום הבא: אלון ואני בבית עם שני ילדים קטנים ושניהם צורחים באותו זמן. מאתגר לנו וכל אחד מאיתנו רוצה לקחת הפסקה. בשלב מסוים הם נרדמים ואלון הולך לפגוש חבר. אחרי שעה אחד מהם מתעורר ובוכה, ומיד מעיר את השני, שגם בוכה. אני מתחילה גם לבכות על כמה קשה לי ומצלצלת לאלון. בשיחה בינינו אני מסבירה לו כמה הוא לא בסדר, וכמה זה לא פייר ושיחזור מיד הביתה. התעוררתי מהחלום שמבחינתי היה לגמרי סיוט, והבנתי משהו חשוב:
כדי להבין מהן ההסכמות בין שני אנשים, לא צריך לחשוב על סיסמאות ולכתוב קלישאות על נייר: כל מה שצריך זה להסתכל על החיים שלהם, על היחסים הנוכחיים, על המ צ י א ו ת- מבט זריז וכנה יגלה את ההסכמות. למשל בחלום הזה נזכרתי שאחת ההסכמות שנוצרה בינינו לאורך השנים, מבלי שהתכוונו לכך, זה התחשבנות. ההתחשבנות פוגעת בנו, היא לא תומכת בחברות בינינו, והיא יוצרת אווירה מתוחה בגידול הילדים.
שאלתי את עצמי: מה הייתי רוצה לשים במקום ההתחשבנות? מיד עלה לי: אמון. הייתי רוצה שנסמוך אחד על השניה שאנחנו שנינו תמיד עושים הכי טוב. אחרי אמון עלתה לי:נדיבות. הייתי רוצה שנהיה נדיבים זה עם זו, ונשחרר תמיד איפה שאפשר. לאחר מכן עלתה לי: חברות. ואז אהבה…ואז המילים התחילו לזרום ולזרום, כל מילה החליפה מצב קיים, משחררת הסכמות שכבר לא משרתות אותנו, ומציעה חדשות- חזון חדש לזוגיות שאנחנו רוצים לבנות בשבע השנים הבאות.
המחשבות האלו היו בסיס טוב לשיחה עם אלון, שמביא איתו סט נוסף של רעיונות והסכמות ונדרים- וביחד על בסיס מה שחשוב לנו- נתחדש ונמשיך לגדול.
הטקס הזה הזכיר לי שההסכמות החזקות ביותר בחיינו נעשות ללא מילים וגם ללא טקסים- דרושה התבוננות אמיצה כדי להכיר בהן ואמונה עמוקה להסכים לשחרר את אלו שכבר לא תואמות.
אילו הסכמות תרצו לחדש בחייכם? אשמח לקרוא אתכם.
מזל טוב אהוביש- אני אוהבת אותך, אני בוחרת בך מחדש, אתה המגדלור שלי, הלוואי שאזכה לחדש איתך נדרים עד 120 שנים.
נרקיס.
Photo by Ben Rosett on Unsplash
