במקביל להסתגלות בגן שהיתה לנו השבוע עם אגם, לאלון היה שבוע חשוב בעבודה ויצא שהרבה מהמחויבויות של הבית נפלו עלי. בימים הראשונים גינגלתי בהצלחה והייתי גאה בעצמי.
בהמשך השבוע, אגם ישנה פחות בלילה ובעקבותיה גם אנחנו.
העומס התחיל להראות את סימניו והתחלתי להרגיש ממש עייפה. ביום שלישי ב19:00 התקיימה סדנה שהעברתי בזום וב18:30 אלון היה מתוכנן לחזור מהמשרד אבל הפקקים היו חמורים מהרגיל כך שהוא הגיע ב18:55. בשעה שלפני, הזמן בו אני בדרך כלל מתכוננת לפני סדנא, הילדים בכו ללא הפסקה.
כשאלון נכנס הביתה, רצתי לפתוח את המחשב, התחברתי לזום ועשיתי בשתי דקות מעבר זריז על הסדנא שמועברת באנגלית.
ב 19:00 בדיוק כל המשתתפות הגיעו, בכל זאת מדובר באמריקאיות, ושמעתי את עצמי מדברת ומציגה את הסדנא עם חיוך מזויף שמשדר ״הכל בסדר״. התאמצתי לא לפהק ולשמור על ריכוז. נתתי להן תרגיל מעשי ובזמן שכתבו הצצתי בוואטסאפ.
הודעה מאלון; ״לביא רוצה שתגידי לו לילה טוב״.
ראיתי את האצבעות שלי עונות לו מעצמן:״ אין בעיה תגיד לו שבעוד כמה דקות״
בתרגיל הבא חילקתי אותן לחדרים של הזום, בחמש דקות שהיו לי רצתי לחדר של לביא שכבר היה עם עיניים חצי עצומות;״ לילה טוב אהוב שלי, חלומות פז.״ החלפנו כמה מילים והתחבקנו לרגעים בודדים עד ששמתי לב שעוד שתי דקות אני צריכה לפגוש את המשתתפות אז כדאי שאזדרז,
״את אמא טובה״ אלון אומר לי בדרכי החוצה מהחדר,
אבל במקום אנחת רווחה, תוך כדי שאני רצה בתוך הבית שלי, שמתי לב שגופי התכווץ למשמע מילות התואר הנכספות; ״להיות טובה״.
בלילה חשבתי לעצמי כמה מתיש זה למלא את תפקיד ה״טובה״, כמה חזיתות יש למאמץ שמכיל הניסיון המתמיד הזה;
אמא טובה, בת זוג טובה, מנחה טובה, מנהלת טובה, חברה טובה, שותפה טובה - ביום יום בראשי מתנגנות כל המשימות שהטובה עוד לא השלימה, המיילים שעוד לא נענו ואלו שגם כן אבל אולי לא באופן נחמד ועוזר מספיק שחלילה העליב מישהו? ואלו שבאים בטענות, ואלו שאני מנסה שלא יבואו, ובסוף יש גם אותי… מה עם להיות טובה לעצמי?
מרוב ניסיונות להיות טובה, כבר אי אפשר פשוט להיות.
איפה הניסיון להיות טובים פוגש אתכם? אשמח לקרוא
שיהיה אחלה סופשבוע של פשוט להיות, נרקיס
Photo by Keila Hötzel on Unsplash
