נפתח לי

כל בוקר ולילה אני מתעוררת לקצב חדש, הקצב של (ה)יער.

מהאכלה, להחלפה, לגזים, להרדמות.. ומידיי פעם יורד אצלינו בתחנה חבר או קרוב משפחה מ״רכבת האנשים העסוקים״. הם מגיעים עם שפע של סיפורים על מה שקורה להם פה וגם שם,

עם אירועי חיים אשר משתנים בקצב תדיר,

הם דוהרים ומתקדמים

ואילו אני.. אני מאזינה לסיפוריהם בצמא גדול.

כי כמה שאני מתגעגעת לאדרנלין ולדופמין,

להישגים וליעדים,

ולאקשן של הצמיחה.

בימים הראשונים הרגשתי כמו ילד בגן שאסור לו לשחק ב״צעצועים השווים״,

שאין כניסה עבורי ל״עולם האורות״,

עולם העשייה וההתרחשויות הבלתי נגמרות,

העולם בו הדברים ״קורים״.

העולם הזה שמאז שאני זוכרת את עצמי, בכל פעם שנפתחת לי דלת קטנה אליו:

גם אם היא פחות נכונה לי - אני מיד נכנסת אליה ברעב גדול,

״אני באה אני באה אני באה,

אתם צריכים אותי? חכו לי

מיד אספק לכם ערך-

רק אל תסגרו את הדלת״

ולפעמים היו עוברות רק כמה שעות עד שהייתי מתחילה להתרוקן, ולפעמים רק ימים בודדים עד שהייתי מתפנצ׳רת לגמרי… גמורה.. בלי אנרגיה שנותרה בגוף .

הגוף לא יכול יותר, כי כמה כבר אפשר לא להקשיב לו?

יש גבול לכמה הוא יכול להיות פראייר.

ובמקביל לפירפורי ה״קריז״  של האדם המכור שאני, עליהם השתדלתי להתבונן בלי דרמה- התחלתי השבוע להיזכר שסוף סוף קיבלתי את ההפסקה שכל כך הייתי בכמיהה אליה,

שבפועל זה לא ש אני עושה פה איזו הקרבה למען בתי ומשפחתי,

אלא אני מקבלת הזדמנות נדירה.

חופשת הלידה מאפשרת לי ואף מחייבת אותי לבנות כלי נכון יותר , מדויק יותר, קשוב יותר כדי שאוכל להיות האמא, האישה והיוצרת שאני חולמת להיות.  

ויער, הבת הקטנה שלי היא כעת כמו מורה ל״קרמיקה״ בחיי ; מזמינה אותי להיכנס ולפסל את ה״כלי״ בשערי ה״יינג״, להתמסר לקצב שלה ובכך גם להקשיב ולגלות את הקצב האמיתי שלי .

כי בעצם אף פעם לא באמת הייתי קשובה אליו,

כי האמת היא ש מרבית חיי היו מופנים כלפי חוץ,  

כי בשורה התחתונה אני כלכך עייפה מזה כבר.

אני אוהבת את רכבת האנשים העסוקים, אעלה עליה שוב ושוב ושוב במהלך חיי. אבל כרגע אני מגלה (שוב) שבאתנתאות האלו יש המון הזנה,  

אלו המרחבים בהם המציאות שלנו נוצרת, עולמות הסיבות-

רכבת התוצאות תחכה לנו כשנצא מהמאורה. יש עליה מספיק מקום לכולם .  

אז לסיכום, אני מלאת סקרנות מהשבועות הקרובים,

או במילים אחרות:״נפתח לי״.

גם אתם מרגישים שאתם זקוקים להפסקה? מה יכול לאפשר לכם לקחת אותה? אשמח לקרוא אתכם.

שיהיה סופשבוע שקט, הלוואי שנקבל בשורות טובות על חזרתם הביתה. אמן.

נרקיס.  

‍