חבר של חבר של חבר לאחרונה נכנס למוסד גמילה. בהתחלה הוא היה לגמרי סגור שם מבלי לצאת, ואחרי כמה שבועות כשהוא כבר הראה התקדמות, הוא שילב את זה עם יציאה בערבים מסוימים, ואפילו לינה בבית חלק מהשבוע. החבר של החבר הסביר לי שהלו״ז, הצוות, התזונה, העיצוב והטבע מסביב- הכל מתוכנן בקפידה כדי לשמש כבית הבראה אשר תומך בדיירים לאגור את הכוחות לנצח את ההתמכרויות שלהם. שמתי לב שתוך כדי שאני מקשיבה לתיאור, מיד בא לי לארוז את חפציי ולעבור לגור במקום כזה.
שמישהו יעזור לי לעשות ספורט, לאכול בריא, להיות פחות מול המסכים, ולהתמקד בדברים שאהבה נפשי.
כולנו צריכים עזרה חלק מהזמן, כולנו רוצים מידיי פעם לתת לכוח הרצון שלנו לנוח ולהנות מהחסות של מרחב בטוח: שמדברים בו יפה, שנושאי השיחה מרחיבים לנו את הלב ואת המחשבה, שאפשר לעשות בו חברים חדשים. מקום בו אנחנו מקבלים את כל מה שאנחנו צריכים בשביל לגדול, כמו שאנחנו מכירים מהימים בהם היינו ברחם.
לאחרונה משחקות באש, קבוצת הפייסבוק שאני מובילה, הפכה ממרחב בטוח למרחב התקוטטות בין גברים ונשים. בעקבות סיפורים קשים על הטרדות מיניות, חילוקי הדעות והכאב הרב שיש לרבים מאיתנו מהנושא, התחיל נוהל קרב ואנשים לא הפסיקו לירות.
בהתחלה עשינו את מה שאנחנו יודעות לעשות- פשוט שפכנו מים בכל מקום שיכלנו תוך כדי שניסינו לצאת בסדר עם כולם, אבל בשלב מסוים הבנו שהטכניקה שלנו לא מספיקה כדי להתמודד עם הלהבות: אז עצרנו רגע את ההתרחבות של הקבוצה, והבעתי כוונה: אני מבקשת למצוא אנשים נוספים שמאמינים ביצירת מרחבים בטוחים, שמבינים ששלום יותר חשוב ממלחמה, שמשועממים מריבים. אני מבקשת להתחבר לאנשים כאלו וליצור איתם שותפות. לשלב ידיים ולהחזיק ביחד חזון.
העולם קשוח שם בחוץ, אבל הוא לא חייב להיות קשוח כל הזמן ובכל מקום- הייתי רוצה שהמרחבים בהם אני לוקחת חלק יהוו מקום מוצל מהשמש הקופחת שבחוץ, כתף להישען עליה מכל הבילבול שקיים בחוץ, ועוד כל דימוי שאפשר לחשוב עליו שמתאר תמיכה בבני האדם.
איזה מרחבים בטוחים יש לכם בחיים ומה הופך אותם לכאלו? אשמח לקרוא אתכם.
שיהיה סופשבוע בטוח, שתבחרו במרחבים שעושים לכם טוב ותהיו גם אתם מרחבים שכאלו בעצמכם עבור האחרים, נרקיס.
