שתים עשרה בצהריים, את עייפה כבר מעל חצי שעה. אני מזהה את הגבות שהאדימו והיללות שאחרים אומרים עליהן:״אוי איזה חמודה איך היא מדברת״, אבל אני יודעת שזה רגע לפני שאת מתחילה לצרוח.
״שששש….״ אני משמיעה באוזנייך תוך כדי שמערסלת אותך בידיי, מנסה לעזור לך להירדם. אבל הבחנת בצל שאנחנו מקרינות על הרצפה וחשוב לך להבין איך זה יכול להיות שצבעים מתחתייך זזים כעת. ההרדמות הן הרבה יותר קשות מאז שאת בת ארבעה חודשים; כל צליל, כל מראה, נראים לך יותר מעניינים כרגע מלישון.
״שששששש….״ לכמה שניות את עוצמת עיניים, אבל מיד פוקחת אותן כשאת שומעת צעדים עשרה מטרים מאיתנו,
״ששששש״ אני מנסה להסתיר לך את שדה הראייה עם גופי.
״שששש, אין פה שומדבר מעניין, את יכולה לנוח״ אני לוחשת באוזנך, תוך כדי שמנסה להסתיר לך את שדה הראייה עם גופי.
אחרי כמה דקות ניכר שאת מסכימה להתמסר, ואני מקפידה לתמוך בך, שלא נפספס את החלון.
״שששש״ גם אני כבר מתחילה להירגע, אבל אז הפלאפון שלי מהבהב עם נוטיפיקציה מהוואטסאפ.
ששששש אני מאטה את הנשימה, עד שאני נזכרת במייל שלא עניתי עליו.
שששששששש אני מנסה לבהות באופק, כשמתחילה להתגנב אלי מחשבה על הדבר המעצבן שאמרו לי אתמול ועוד לא הגבתי אליו.
ששששש
את כבר נרדמת אבל אני ממשיכה כי זה נעים לי.
ששששש
אני ממשיכה כי זה מרגיע
שששששש
אני ממשיכה כי אני ממש זקוקה לזה
שששששש
כי אני כלכך עייפה שקשה לי להירדם,
שששששש
כי אפילו הרסקיו כבר לא עוזר,
שששששש
כי כמה אפשר עם אורות מהבהבים ומחשבות קופצניות?
ששששש
כי הסינים צדקו, היאנג השתלט פה לגמרי, במציאות רוב היקום הוא יין. אני רוצה לגלם את זה בגופי.
שששש הכל בסדר אפשר לנוח. את כבר ממש עייפה, תחזרי לשחק עם כל מה ששם בחוץ אחרכך, אני אומרת לעצמי. והמגע עם הגוף הרדום שלך מערסל את זרועותיי. מזמין אותי להרפות.
שיהיה סופשבוע רגוע❤️
Photo by Lauren Kay on Unsplash
