איבדתי את העלילה

ברביעי בערב, רק בפעם השלישית כשקראתי שמישהו תוהה מה יהיה הלילה הבנתי שיש אנשים רבים שמכינים את עצמם לתרחיש של טילים. אני לגמרי התעלמתי מהעניין, ההצהרות עברו לידי כאילו כלום.

לא מאיזו סיבה רציונלית, הרי באופן מושכל אחרי כל מה שקרה פה בשנתיים האחרונות, זה רק הגיוני להניח שהרע ביותר יכול לקרות בכל רגע ובאופן פתאומי, כי למה לא בעצם?

בהחלט יכול להיות שמי שהכין עצמו רגשית וסידר את הממ״ד עשה בשכל לקראת הימים הקרובים, אבל אני מבינה שאני כבר לגמרי יצאתי מהלופ.

בשלב מסוים בשנתיים האחרונות, אותן התחלתי בצפיית בינג׳ בסדרה הזאת שנקראית ״המזרח התיכון״, שהיא סוג של תוכנית ריאליטי מעל הראש שלנו, התקשיתי להמשיך לעקוב אחרי העלילה.

המעבר המהיר הזה בין אירועים, ההצהרות התכופות בהן אותן דמויות מדברות על שלום איזורי ואז גם על מלחמה כוללת (?) לא מסתדרות לי רגשית, גם אם השכל יודע להסביר הכל בצורה רציונלית ופאתוסית זה כבר לא מגייס לי את הלב.

אני חושבת שהרגע בו הבנתי כמה נהייה לי כבר פיצול היה כשחזרו הביתה החטופים.

הגוף, השכל, הלב, הרוח- כל כך שמחו מכל מי שחזר הביתה, לא הפסקתי לבכות דמעות של אנחת רווחה.

אבל הנאומים של המנהיגים שהושמעו באותו יום, שדיברו בעיניים נוצצות על ההיסטוריה שנעשית בימים אלו במזרח התיכון, על העסקאות שיקרו פה, על השלום האיזורי, על המזרח התיכון החדש- לא הצלחתי לקלוט מילה אחת ממה שהם אמרו.

שומעים רגע? איבדתם אותי לגמרי.

יותר נכון, אני איבדתי אותי, עוד רגע ואני נעלמת ובמקום בת אדם אני הופכת להיות ניצבת בסדרה שלכם, במשרה מלאה.

כמה פרקים עוד יהיו בסאגה הזאת?

אל תענו לי, אני כבר יודעת מהעונות הקודמות- יהיו אינסוף. אינסוף פרקים ועונות חדשות, והכל משודר בסטרימינג מכל מכשיר ודיי כבר נחנקתי.

החיים קצרים כלכך , ברגע הם נגמרים, אני כל יום שומעת על עוד מישהו שמת בטרם עת ואני באמת חושבת שהעבודה שלנו היא להצליח להישאר בחיוניות ובעשייה: ממוקדים, ולשמור על עצמינו שלא ניאבד- כי כמה כבר איבדנו. כי חלק מהחוזקה של העם הזה היא גם שאנשים יישארו פה יצרנים ובריאים נפשית, גם זו חזית שצריך לשמר פה.

מאז שאני זוכרת את עצמי, החיים שלנו מתנהלים לפי הדברים שקורים או לא קורים במזרח התיכון ואני כבר לא יכולה להכיל את זה יותר.

אז כנראה שבשלב מסוים בלי ששמתי לב חלק ממני שיחרר עצמו מהצפייה ב״סדרה״ הזאת וגם מהשיחות הבלתי נגמרות עליה. אמשיך לעשות פה דברים טובים בארץ שאני אוהבת כל כך, שאני מתעקשת להאמין בה למרות שלפעמים אהבתי ותקוותי לגמרי סותרות את העלילה של הסדרה המאוסה הזאת, ואם תהיה אזעקה אני פשוט אלך לממ״ד. תודה.

מאחלת לנו סופשבוע שקט, אפשר תמיד לקוות.

נרקיס.

‍