אילו רק הייתי יודעת שככה ארגיש באביב.

היום התעוררתי עם פרפרים בבטן וחיוך בלב. מהרגע שקמתי מהמיטה הכל נחווה אצלי כחיובי, אופטימי ומבשר טובות. 

לא היתה שום סיבה חיצונית, התחושה הגיעה מתוך הגוף שלי ושלחה הוראה למוח שהיום יהיה טוב. 

זה שימח אותי שהתקשורת הזאת גם עובדת הפוך: כאשר אירוע חיצוני כלשהו משפיע לנו על מצב הרוח, המוח שולח איתותים לגוף לשנות את פעימות הלב, הבעת הפנים וקצב הנשימה.  

והנה הגוף השמח שלי נתן היום הוראה למוח שלי לייצר מחשבות חדשות שתואמות את הויברציה שהוא התעורר איתה. 

כשיצאתי מהבית, הרגשתי את קרני השמש על עורי ואת האפשרות ללבוש שרוול קצר. 

עכשיו אני מבינה למה הגוף שלי שמח, הגענו לאביב!

צעדתי בדרך לאוטו ולא הפסקתי לחייך. אני ויטמין די מהלך, חשבתי לעצמי. 

כשנכנסתי לאוטו הסתכלתי לרגע במראה וצחקתי בתוכי, זכרתי את עצמי יותר יפה ממה שאני רואה מראה. 

הכל בראש שלי עכשיו יותר יפה. כמו באינסטגרם, יש לי עכשיו פילטר של שמחה על החיים. 


חבר שפגשתי השבוע אמר לי בשיחתנו שעמוק בפנים, כל האנשים עצובים. 

אמרתי לו שאני לא. הוא אמר לי "חכי".

חשבתי על זה אחרכך שיש אנשים עצובים שמחכים שהשמחים יצטרפו אליהם.

זה אומר שאותם אנשים עצובים שמחים על העצב שלהם, והרי גם האנשים השמחים שמחים על

השמחה שלהם.

יום למחרת כתבתי לו הודעה שהצלחתי להוכיח שעמוק בפנים, כל האנשים שמחים.

הוא כתב לי שהוא לא. 

כתבתי לו: "חכה".


אם רק הייתי זוכרת שככה ארגיש באביב, לא היה מפריע לי לחכות כשהיה חורף. 


מאחלת לעצמינו ששנזכור את עצמינו יפים יותר, שנשלח איתותים שמחים מהגוף למוח, שנעצור להוקיר גם את השמחה, ושנהנה מהאביב. 


שיהיה אחלה סופשבוע, נרקיס. 



Photo by Daiga Ellaby on Unsplash