זו לא עונת החיזור של חיי‎

האימהות לשלושה ילדים קטנים היא כל כך תובענית.

השילוב שלה עם זוגיות ועבודה- היא כבר כמעט בלתי אפשרית.

לקום בבוקר ו״לטרוף את העולם״ אחרי שלא ישנתי בלילה… ובכן, אין צורך שאכביר במילים.

זה משעשע אותי כמה התכתבויות פתוחות יש לי עם חברות עם המשפט:״כן, אנחנו צריכות להיפגש״ כל התכתבות נפסקת בשאלת ה״מתי?.״ כי אין לנו מתי. כי הפקקים, כי החוגים, כי הבייביסיטר אכלה לי את השיעורי בית.

מתוך חוסר האונים המפואר הזה, נולדת מתוכי דמות שמיום ליום אני לומדת יותר ויותר לאהוב.

והיא מין שבלול כזה, שעושה הכי טוב שהוא יכול, שמכיר את עצמו ומכיר גם במגבלותיו בימים אלו.

זו הסכמה לפגוש חברים שמדברים על הישגים מטורפים שיש להם בעבודה, ולהיות זו שכרגע אין לה מה להגיד.

זו הסכמה להכיר את עצמי ולהכיר בערך שלי, ללא תלות במה שקורה בחוץ.

זו הסכמה שלא להיות טווס. אין צורך להיות טווס כרגע, זוהי לא עונת החיזור בפרק הזה של חיי.

זה להיתקל באנשים שאני לא מעניינת אותם כרגע, כי אין להם מה להשיג ממני, ולהסתכל להם בעיניים- אבל בענווה.

לא במבט של:״חכו תראו, אני אראה לכם״ של זאת שלא רואה בעיניים. כי למען האמת, כרגע- אני רואה בעיניים.

זה להסכים להיות הילדה שלא העזתי להיות מגיל 5: סקרנית, נאיבית, רגישה. לא הכי חשובה בחדר.

להסכים להיות איתה. זה חדש עבורי ממש.

זה לשחרר את האגו. זה ביטחון אחר, זה כוח מסוג חדש.

אני יודעת על איזה מעיין אני יושבת, הוא עמוק ושופע וזורם למרחקים, אבל הוא לא בשביל כולם.

זה להסכים שלא להתחרות.

בימים אלו ממש, אני מגלה את העולם החדש שנפתח למי שפורש מהתחרות.

לא מדובר בעולם שקט של פנסיונרים- נהפוכו: יש בעולם הזה מספיק עבודה לחיים שלמים. בעולם הזה מתחילה העבודה האמיתית- ההזמנה של הנשמה.

לכל אחד מאיתנו יש את ההזמנה הזאת שנכתבה במיוחד עבורו מהנשמה והיא קוראת לנו לרדת במגלשה תלולה, שלא ניתן לראות את התחתית שלה, שלא ברור לאן היא מובילה עם התוכנית המיוחדת שהיא בישלה לנו.

זה לא ידוע, וזה מאד מפחיד.

להתגלש במורד המגלשה הזאת מפגיש עם פחד מוות- ואני מאמינה שבגלל זה אנחנו מעסיקים את עצמינו בלהתחרות שם בחוץ, כי האמת היא שאנחנו הכי מפחדים מהמגלשה שבפנים. אנחנו מתחמקים מהמגלשה.

מגלשת הנשמה מתחילה בתעלת הלידה כשאנחנו יוצאים מהרחם, והיא ממשיכה כל החיים. לכל אחד מאיתנו ישנה דרך שדורשת אומץ גדול. כל ההתנגדות שבעולם לא תעזור לנו- את המגלשה הזאת בסוף כולנו נרד: גילגול ועוד גילגול ועוד אחד. תעלה ועוד תעלה ועוד תעלה של לידה: אי אפשר לברוח מהמגלשה.

בסוף נגיע לזה.

הנשמה תשיג את מבוקשה, ייקח הזמן שייקח, לזמן אין משמעות במגלשות.

שיהיה סופשבוע טוב ושנכבד את העונות השונות בחיינו,

נרקיס.

‍